“אם הרב נבון היה שואל לעצתי, לא הייתי נותן לספר את הכותרת המשנית "מעמד האישה בהלכה - בין עבר ועתיד". במקום זאת, הכותרת שאני הייתי נותן לספר הייתה "איך לומדים תורה בְכּנוּת". כי בעיניי, זוהי הנקודה המרכזית שחוזרת על עצמה רוב הספר; כיצד מקשיבים לדבר ה' בלי רעשי רקע חיצוניים. איך לומדים תורה בכנות. ואם לומר את האמת, אולי ביותר מדי כנות.

הרב נבון מודע מאוד לבעייתיות של חילוץ ערכים מהתורה. הרבה מאמירות חז"ל והראשונים תלויות זמן והקשר, וכל נסיון ללמוד מהם לחיים שלנו נידון לכישלון מראש. מצד אחד עומדים ריאקציונרים שמנסים ללמוד מהתורה ערכים בלתי-ליברליים בעליל, ומצד שני עומדים רבנים מתנחמדים שמנסים לחלץ מהתורה בכוח ערכים ליברליים. אלו גם אלו, אומר הרב נבון, טועים. במקום זאת, הרב נבון מנסה לסלול דרך שלישית. הוא מנסה לזקק את האמירה הערכית של התורה על ידי התמקדות דווקא בעולם ההלכתי (שהרי בניגוד לאמירות המפוזרות בחלק האגדתי בחז"ל, העשויות להיות תלויות בזמן ובהקשר, מבחינה דתית העולם ההלכתי רלוונטי תמיד). אך גם שם, הרב נבון חושש ללמוד אמירה ערכית ממצוות דרבנן (שגם הם יכולות להיות תלויות זמן). במקום זאת הרב נבון מנסה להתייחס בספר שלו רק אל מצוות דאורייתא.
אבל זה לא נגמר שם. גם כאשר מדובר במצוות דאורייתא, הרב נבון מבין שקשה לחלץ מהמצוות האלו אמירה ערכית - וכי זה שנשים פסולות להעיד (ברוב המקרים) - אומר משהו על פחיתותם? וכי בגלל שהתורה מבדילה בין חיוב גברים לנשים במצוות עשה שהזמן גרמן - ביכולתנו להצביע על מהות ההבדלים האלו?
למעשה, לאחר הזיקוק הזה הרב נבון מגיע למסר כזה בערך: לא מכל הלכה צריך ללמוד אמירה ערכית, לפעמים מדובר בהלכה יוצאת דופן השונה מהמסר המרכזי של התורה, והוא שגבר ואשה שווים בבסיסם (זכר ונקבה בראם), אולם יש בניהם הבדלים מסוימים.
לעניות דעתי, זוהי אמירה קצת "רזה" מדי.

במובן מסוים הנסיון הזה של הרב נבון להיות מדויק הציב לי מראה; בעוונותי ומתוך חוסר ידיעה, פעם חשבתי שהרב נבון נוהה אחרי תרבות המערב. אבל כשהוא ביקר את הניסיון שלי להעמיס מסרים פסיכולוגיים-מודרניים של "גברים ממאדים ונשים מנוגה" בתוך דברי חז"ל - הוא הראה לי שגם חרדל"י שמרן שכמוני יכול לכופף את התורה לתרבות המערב.

זוהי מעלתו של הספר, אך זהו גם חסרונו. כאשר נזהרים יתר על המידה מהסקת מסקנות מן התורה אל החיים - אז זה מרגיש כאילו לתורה אין שום אמירה ערכית משמעותית לחיים שלי. כאשר מנפים את התורה נפה אחר נפה, ייתכן ולבסוף נִשָאֶר עם אמירה מאוד "רזה" (גברים ונשים הם שונים, ובאופן כללי הם שווי זכויות), שכמעט ולא שופכת אור על החיים הפרטיים שלנו.

ולמרות זאת, מדובר בספר מצוין. ראשית, הרעיון הבסיסי של הרב נבון, שעל מנת לחלץ מהתורה אמירה ערכית יש ללמוד את התורה בכנות ובלי פניות, נכון לחלוטין. דווקא בגלל הרושם הכנה והרציני של הרב נבון, הייתי רוצה שהוא יעשה מאמץ נוסף לחלץ מן התורה אמירה ערכית משמעותית יותר. ושנית, הכתיבה של הרב חיים נבון יפה ורהוטה, כמו תמיד. הספר מלא בלא מעט אנקדוטות יפות ומשעשעות, והוא משלב הגות שמרנית עם יראת שמיים טהורה. בקיצור, נהנתי מאוד לקרוא אותו.



(הערה אחרונה - לא מבין למה הריווח בין השורות גדול כל-כך. אבל לא נורא).”