אתם יודעים מה ההבדל בין ספרות מגוייסת לספרות אמיצה, נכון?
ספרות מגוייסת היא ספרות שמגוייסת לטובת רעיונות שאתם לא אוהבים ודעות שלא מוצאות חן בעיניכם.
ספרות אמיצה, לעומת זאת, מגוייסת לטובת רעיונות שאתם דווקא כן אוהבים ודעות שמשקפות את דעתכם.
כן, כפי שיודע כל מי שעקב אחרי מערכות הבחירות האחרונות - הכל מפוזיציה.
אז אם אעז ללחוש בשקט שכבר היו דברים מעולם ומה עם "השלישי" למשל -
מישהו בטח יצעק: "ווט

אל הספר הזה הגעתי עם המון דעות קדומות.
מצד אחד - הרב <mark>חיים נבון</mark>. אדם ידוע במגזר אליו אני משתייכת (לא, אני לא אשתמש במילה "סלב"), ולא רק זה. אם ניקח את המגזר ונפרוס אותו על פני דף משבצות לפי השקפות ואג'נדות, אני חושבת שהמשבצת שלי תצא איפשהו מאוד קרוב למשבצת שלו.
(כלומר, אם היה אפשר לשים אותי בתוך משבצת, מה שכמובן לא אפשרי, כי אני - אני לא אחת שאפשר לשים בתוך משבצת ולכלוא בהגדרות, אי אפשר לקטלג או

בביצוע טוב יותר תחת עיטו של סופר מוכח, הרעיון שבבסיס הספר היה עשוי להוליד יצירה פנומנלית בסגנון של 'עולם חדש מופלא', המאירה זוויות אחרות של עתיד מנוכר בו הטכנולוגיה הופכת לרועץ עבור האנושות המוכרת לנו - האנושות המשפחתית והאינטימית. תחת זאת קיבלנו יצירה בינונית ומטה, אפורה וקשה לקריאה. אם תחילת הספר קשה לקריאה בגלל המושגים הטכניים הרבים, הרי שהמשך הספר בלתי קריא בגלל חוסר האמינות - שלא לומר הילדותי

אם הרב <mark>נבון</mark> היה שואל לעצתי, לא הייתי נותן לספר את הכותרת המשנית "מעמד האישה בהלכה - בין עבר ועתיד". במקום זאת, הכותרת שאני הייתי נותן לספר הייתה "איך לומדים תורה בְכּנוּת". כי בעיניי, זוהי הנקודה המרכזית שחוזרת על עצמה רוב הספר; כיצד מקשיבים לדבר ה' בלי רעשי רקע חיצוניים. איך לומדים תורה בכנות. ואם לומר את האמת, אולי ביותר מדי כנות.

הרב <mark>נבון</mark> מודע מאוד לבעייתיות של חילוץ ערכים מהתורה. הרבה מאמיר

"תיקו" מאת הרב <mark>חיים נבון</mark>.
את המילה "תיקו" בכדורגל כנראה אין צורך להסביר, אך חשוב לציין שהמקור מגיע מהתלמוד. מחלוקת שאינה מוכרעת נקראת –תיקו.
תֵיקוּ בארמית פירושו תעמוד. ההשערה היא שהכוונה שהסוגיה הלא מוכרעת תעמוד ולא תוכרע. השערה נוספת היא שתיק"ו זה ראשי תיבות של "תשבי יתרץ קושיות ובעיות" והכוונה ששאלות אלו לא יוכרעו אלא על ידי אליהו הנביא באחרית הימים.
בספר זה, הרב <mark>חיים נבון</mark> מביא בפנינו את 101

ספר נחמד מאוד
בכתיבה קלילה ונעימה המטובלת באיורים מוכשרים מביא הרב <mark>חיים נבון</mark>
101 "ויכוחים" מעולם ההגות והפלוסופיה ומחיי המעשה
בהווי החיים היהודי.

כל סוגיה מובאת באופן קצר קולע וברור עם קדימון משכיל/משעשע מפתיע (ממה עשויה קרן הקרנף?
מאיפה נולדה ארץ עוץ? וצטוטים של גדולי עולם) תוך כדי ציון הצדדים
הנוגדים והבאת המושכל של שני צדדי המתרס.
לסיום מובאת תוספת למחשבה או הרחבה

מומלץ מאוד, ניתן

"מסופר על פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת קולומביה, סידני מורגנבסר, שנכנס עם תלמידיו למסעדה והזמין מרק. המלצר שאל: איזה מרק? מרק אפונה, מרק עוף, מרק דגים? פרופ' מורגנבסר ענה: לא, סתם מרק".

הספר הקצר הזה נוגע בעצב חשוף. באחד מעמודי היסוד של ההגות הפוסט מודרניסטית שנמצאת בתשתית של רבים מערכי העולם המערבי של ימינו: הפירוק הבלתי פוסק של כל זהות, לאומית, דתית, ערכית, קהילתית, משפחתית ומגדרית.
“במד

כאדם שיש לו המון שאלות ותהיות בכל הנוגע לדת היהודית, מאוד נהניתי לקרוא את הספר הזה. על אחת כמה וכמה כמישהו מעט קטנוני אשר נהנה לנפץ מיתוסים או לתקן שגיאות השגורות בפי כל.

אמנם כן חרה לי שחלק מההסברים על ה'מיתוסים' היו מעט מאולצים, אך בסופו של יום מדובר מספר ששופך אור על לא מעט נושאים לגביהם רבים מאיתנו מגששים בחושך או כושלים בלשוננו ובמחשבתנו.

הטוב: מאיר עיניים.
הרע: יש נושאים די מהותיים בה

ספר טוב!
תחילת הקריאה מעט מסורבלת ולא זורמת, בכל זאת קוראים על מציאות עלילתית בדמות שנת 2089. לא דבר של מה בכך.
אך ברגע שמתגברים על הבלבול ההתחלתי ומבינים את משמעות המילים העתידניות, מתחילים להנות באמת מהספר.
העולם העתידי המתואר הוא כצפוי, לא מזהיר במיוחד. הטכנולוגיה משתלטת על חיינו בשלל כיוונים שטרם חשבנו עליהם, בכך הוא מזכיר את הסדרה "מראה שחורה" למי שראה.
לסיכום, ספר טוב אצלי נמדד בכך שהו