ביקורת ספרותית על סיכומו של דבר מאת יצחק שמיר
ספר בסדר

---

את הספר הזה קראתי אחרי "המרד", ספרו המונומנטלי של מנחם בגין. "המרד" השאיר עלי רושם עז, ומה יותר טבעי מלהמשיך ולקרוא את האוטוביוגרפיה של מפקד המחתרת האחות, הלח"י?
אולם כגודל ציפיותיי, כך גדלה גם אכזבתי. הספר הזה שונה כל כך מ"המרד", שאני בספק אם ניתן בכלל לשייך אותם לאותו ז'אנר; בגין עסק אך ורק בתקופה הסוערת של המרד בבריטים, ואילו שמיר מתאר חיים שלמים, שלמרות היותם מלאי עשייה - לא תמיד מעניינים באותה מידה. בגין כותב בלהט ובפאתוס, ואילו שמיר - בצניעות אופיינית ובקור רוח, כמעט ללא שום רגש.
אין ספק שיצחק שמיר היה מנהיג משכמו ומעלה, אולי ראש הממשלה הכי טוב שהיה כאן מקום המדינה, אך הספר עצמו - יכול להיות מעט משעמם. הדברים ששמיר עשה חשובים וראויים בהחלט - העלאת יהודי ברית המועצות, למשל - אבל התיאור שלהם אינו מסעיר.
יכול להיות שזה מספיק לחלק מהקוראים, שרוצים לדעת על פעילותו הפוליטית של שמיר. ולהם הספר בהחלט מומלץ. אבל כדאי לא לקרוא את הספר בציפייה לתיאור מפורט של פעילותו במחתרת או של פעולותיו החשאיות במוסד - מכל אילו אין כמעט זכר.

» ביקורות נוספות של צריך לחשוב על כינוי טוב
» ביקורות נוספות על סיכומו של דבר