חלק מהביקורות שקראתי (לא כאן) חוטאות בעיני לספר הזה – זהו ספר מצוין. קשה להאמין שספר שחלק נכבד מעלילתו מתרחש בבית קברות או בבית הסמוך אליו, הוא כל כך מלא חיים.
בית הקברות שעלילת הספר כרוכה בו הוא מהזן שלא קיים בארץ. בלב אזור כפרי בצרפת, טובל בירק, מתוחזק לעילא, וקיים כבר מעל 250 שנה.
ויולט היא שומרת בית הקברות שחיה בבית הסמוך לו. בחלק הראשון של הספר מתרחשת רוב העלילה בבית הקברות ובביתה הנעים של ויולט, המדיף ניחוח ורדים, ומשהו בו ובקסמה של ויולט גורמים לכל מי שנכנס אליו לפתוח את ליבו. בהדרגה, הולכת העלילה ומסתעפת. היא נעה לפנים ולאחור על ציר הזמן, לוקחת אותנו אל חייה המוקדמים של ויולט, שגדלה כיתומה המתגלגלת בין משפחות אומנה, ובשלב מאוחר יחסית מצטרפת תעלומה טורדת מנוחה מעברה הטרגי, שהופכת את הנחת הספר מהיד לקשה יותר ויותר.
הספר מציע שוב ושוב נקודות מבט מתחלפות על האירועים. מה שעשוי להיראות בתחילה כרוע, מתברר בהמשך כאומללות. המחברת מלאת חמלה כלפי הדמויות שלה. חלקן מצליחות לפלס נתיב החוצה מן האומללות, אבל לא כולן.
למרות הטרגדיות שחוות חלק מן הדמויות, הספר מצליח להיות אופטימי, מלא חיות ורעננות. כך גם הדמויות, המלאות אהבה ורוך. הקירבה לאדמה, לצמיחה, לטבע וליופיו – הם בספר הזה כוחות של ריפוי.
זה ספר גדוש אהבה, רגישות וחמלה, והוא נכנס ישר אל הלב.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
