ביקורת ספרותית על להחליף את המים של הפרחים מאת ואלרי פרין
ספר מעולה

---

ויולט היא שומרת בית קברות. היא עוד מעט בת 50, היא חיה לבדה בבית בקצה בית הקברות שלה. היא מטפחת גינת ירק חביבה ומשמשת כמעין פסיכולוגית לכל מי שמגיע וחפץ באוזן קשבת, טישו, תה חם או כוסית של משהו חריף יותר. ויולט מלאת חיים, חייה מלאים בפרחים, באנשים, בניחוח ורדים ובצחוק.

אהבתי את הספר הזה כל כך! הוא ספר לא פשוט, הוא עצוב מאוד אבל גם משמח. הספר הוא הדיאלוג המתמשך בין החיים למוות, הוא המחזוריות של החיים, כמו בטבע: עונות של פריחה ושל פרחים נובלים. הסיפור מדלג בין הווה, לעבר ולאט לאט נבנות השכבות בסיפור של ויולט.

זה ספר על התמודדות עם אבדן בצורות שונות, זה ספר על יחסים בין הורים לילדים, בין בני זוג, בין ידידי נפש. כמו כן בין האדם לטבע ובין האדם לבעלי החיים. מעין הרמוניה של הכל מהכל.

אהבתי את הספר הזה מאוד וממליצה עליו בחום. אבל חייבת לסייג ולומר שזהו אינו ספר קליל, הוא הצריך ממני כוחות נפשיים והיו הרבה פעמים במהלך הקריאה שהיה לי קשה להמשיך. אז אם ישנה הפניות הזו- אז כן, ממליצה בהחלט.

» ביקורות נוספות של michal_84
» ביקורות נוספות על להחליף את המים של הפרחים