ביקורת ספרותית על החיים ומה שלבשתי מאת שלי גרוס
ספר בסדר

---

אני לא מרבה להפסיק ספרים באמצע, בעיקר מכיוון שהסקרנות לראות האם יהיה שם איזה קטע או רעיון שישבו את ליבי לא מפסיקה להטריד, אבל קורה גם שיש מקום שבו אני נעצרת ואומרת: לא, זה לא בשבילי.
עם הספר הזה הגעתי עד עמוד 116 המכובד (מתוך 208!) שבו נעשה לי ברור כי הספר הזה פשוט לא יועד עבורי, בלשון המעטה. סך הכל הכתיבה בספר קלילה ונינוחה, הסיפור זורם גם אם לא מרגש במיוחד, הגיבורה חביבה ואף חדה לעיתים, ויש איזה אמפתיה כללית לתושבת הארץ בשנות הארבעים לחייה. אבל היא לא חושבת כמוני, לא פועלת כמוני, וחמור מזה היא לא מדברת אלי בשום צורה, כמעט כל עמדה ופעולה שהיא מייצגת או נוקטת לא מתיישבות עם מי שאני, אז למה בעצם לטרוח? זה ספר שבחלקו מיועד למתן עצות, טיפים, רעיונות ומחשבות אופנתיות, לגבי בגדים ושיק כללי בעולם, במשפחה ובטיולים. ידע מהסוג הזה פשוט לא נחוץ לי, והשקעתי בספר הזה את מלוא 116 העמודים (ועוד רפרוף על פרק הסיום לגלות מה בעצם קרה לה) כדי להבין שזה לא מספיק משעשע או כתוב היטב כדי להמשיך.
למעשה, המקום בו היא איבדה אותי לחלוטין, שם הבנתי שפשוט אין על מה לדבר, היה השאלון שפותח את עמוד 116: "האם גם את מחרישת בגדים? בחני את עצמך:" (מחרישת בגדים על פי ההגדרה שבספר "אנחנו קונות בגדים בסתר, נותנות להם להתיישן בתא המטען או במדפים הגבוהים של הארונות, ורק אז לובשות אותם תוך שאנו מכחישות את עובדת היותם חדשים") לאחר שעברתי על כל הסעיפים ועניתי בלב שלם "לא" (או כן בסעיף 1) נפל לי האסימון שפשוט אין טעם להשקיע בספר הזה עוד זמן.
כדי לתת לכן ולכם אפשרות להגיע להבנה הזו מבלי לצלוח את כל 116 העמודים, אבל גם מבלי להסגיר יותר מדי מידע, אני מביאה כאן 5 מתוך 10 הסעיפים שבשאלון:
"1. האם את יודעת כמה זוגות נעליים יש לך?
2. האם יש לך יותר מחמש חולצות כפתורים לבנות?
3. האם את סבורה שאין דבר כזה "יותר מדי חולצות פסים"?
4. האם קרה אי פעם שיצאת רגע מהמשרד לקנות קפה וחזרת עם הפוך וז'קט?
5. האם תא המטען של מכוניתך מלא שקיות ש"פשוט עוד לא היה זמן מתאים להעלות הביתה"?"

» ביקורות נוספות של בירה
» ביקורות נוספות על החיים ומה שלבשתי