ביקורת ספרותית על להעיר אריות מאת איילת גונדר-גושן
ספר מעולה

---

מה הייתם עושים לו פגעתם אנושות עם הרכב במישהו? עוצרים, נכון? הרי לעזאזל העונש, כולנו אנשי מוסר. ומה עם הדבר קרה בעת לילה, כשאיש אינו מבחין? ומה אם מדובר בפליט זר שהעולם במילא אדיש לקיומו, עדין הייתם עוצרים?

איתן, רופא בסורוקה, פוגע לילה אחד במסתנן אריתראי. לאחר שכשל בהחייאתו, יצר פנימי מסמן לו להמשיך הלאה, כאילו הדבר לא קרה מעולם. ההחלטה הזו עתידה להכניס את איתן לטלטלה רבת משתתפים, לרבות אשתו השוטרת, אלמנת הנדרס, חמולה בדואית ומסתננים שמוצאים בו גאולה.

מזמן לא התפעלתי ככה מכתיבה של סופר/ת, ישראלית ובכלל. גונדר-גושן כותבת בדיוק והומור, בעדנה וחספוס שהולמים את המציאות. כתיבתה מתאפיינת באינספור דימויים מקוריים ומהפנטים. הסופרת היטיבה להיכנס לנעליו, מאווייו ומחשבותיו של בן המין השני, כמו גם בהצבת מראה לגזענות הטבועה בעל כורחה, בכולנו.

הספר ראה אור כשמתקן חולות גאה נוכח המסתננים האפריקאים (2014), אותם מירי רגב כינתה דאז סרטן.
המבט הוא מוטיב חוזר בעלילה, שמאפיין בצורה כזו או אחרת את הדמויות - עיני הרנטגן של ליאת, המבט הקריר אך הסקרן של סירקיט והעיניים מלאות האשמה של איתן.

הסטודנט הבאר-שבעי לשעבר שבי, מחה כנגד הלכלוך וההזנחה שייחסה הסופרת לעיר. הערכתי את האירוניה בשמו של האב המקצועי, אם כי לא המוסרי, של איתן – זכאי.
היה תמוה בעיניי כי אדם נבון כאיתן, לא מצא מפלט אלגנטי מהתסבוכת אליה נקלע – העלמת ראיות קלה והכחשה. גונדר-גושן היטיבה להשתמש במונחים רפואיים, אם כי איש המקצוע הקטנוני שבי התקשה להשתכנע באמינות היעלמות התרופות, נוכח ספירות המלאי.

הסופרת מעלה תהיות אודות האתיקה האנושית, בעתות חירום ושגרה –
האם היסטוריה עשירה במעשי חסד יכולה לפצות על חטא אחד?
לו מותו של אחד, מוביל להצלת רבים, האם אין זו בוודאות הדרך הנכונה (the trolley problem)?
עד כמה מושרשת בנו הגזענות? מהו טיבו של השקר והשלכותיו?

לילה אחד אדם דורס גבר, האם לבסוף נענש? לא בטוח במקרה של איתן.

קצת על גזענות, על מוסר ואהבה,

חמישה כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על להעיר אריות