ביקורת ספרותית על להעיר אריות מאת איילת גונדר-גושן
ספר טוב

---

ספר נחמד אבל לא אמין בעליל ומכעיס מאד.
הכתיבה עצמה זורמת, מרתקת וסוחפת. כותבת על דמויות שוליות כמו בספרה "לילה אחד מרקוביץ" להן היא מהווה פה.
כאן בספר הכל מוטה לצד אחד - המסתננים והבדואים כמה שהם מסכנים. אבל הצד השני המדינה ואנחנו הישראלים ובאר שבע שבה מתרחש הסיפור
היא יותר שחורה מאותם מסתננים, היא מלוכלכת,מוזנחת ומאובקת. לעומתנו יש לה יחס מעריץ לאריתראים.
המסתננים המסכנים לא באים לבית חולים לקבל טיפול רפואי כי פוחדים מגירוש.לכן אחרי הדריסה איתן מטפל בהם במוסך מוזנח בתנאים ירודים.
המדינה תיקצבה טיפול במסתננים במיליארדי שקלים ע"ח אוכולוסיות חלשות אחרות כמו שורדי שואה, משפחות רווחה ועוד.
נראה לי שהסופרת עם אג'נדה שמאלנית קיצונית שהשינאה העיוורת שלה למדינה כל כך חזקה שהיא חייבת להשחיר את פניה ולהאדיר את סבלם של אותם מסתננים מסכנים.
הגישה שלה היא זילזול בכל מה שישראלי -
איתן גרין שהוא רופא ולא סתם אלא נוירוכירורג שהוא הטופ שבטופ ברפואה, יוצא יחידה מובחרת, איש משפחה שבשל פרשת שחיתות של מורו ורבו פרופסור זכאי (שימו לב לשמות) מוגלה לבאר שבע מהמרכז. יענו נענש. גר בוילה בעומר, נשוי לליאת חוקרת במשטרה (ממש במקרה..)ואב לשני בנים. הוא דורס אריתראי ומנסה לטפל בו אבל יודע שאין מה לעשותיותר כי הוא גמור אז הוא עושה טעות ובורח מהזירה. בגלל ארנקו שנפל נכנס להסתבכות של סחיטה ומכאן משתלשלת עלילה מפותלת וסבוכה.
יש בי אמפתיה למסתננים ולדרך הקשה שהם עשו על מנת להינצל אבל הצד השני שזה אנחנו שמעסיקים ומקבלים אותם לא צריכים להיות יותר שחורים מהם.
הגישה המזלזלת שלה בישראליות שלנו זעקה לי לכל אורך הקריאה, (הנשים בבנק פרחות, מטומטמות, אשתו של איתן שבאה מאור עקיבא פרחה..) האריתראית סירקיט לעומת זאת אשה יפה מאד, גבוה, חכמה ומה לא. איתן גרין שהוא המראה שלנו בעקבת הדריסה הופך לשקרן, גנב, סחטן ובוגדן. בקיצור היא שוחטת פרה קדושה כדי לעורר בנו אמפתיה לצד השני "המסכן", הצדיק.
כמו שאמרתי ספר טוב בכתיבה אבל לחלוטין לא אמין וכתיבה מתוך שינאה עצמית קיצונית.
למרות כל זאת ממליצה לקרוא ולו בשל הכתיבה שמזכירה את מאיר שלו שהוא אחד במינו.

» ביקורות נוספות של יפה
» ביקורות נוספות על להעיר אריות