ביקורת ספרותית על הבת של הספרדייה מאת קרינה סיינז בורגו
ספר בסדר

---

אדלאידה פלקון בת ה- 38 מאבדת את אמה לאחר שזו נאבקה במחלה קשה. לאחר ההלוויה, היא מגיעה לדירה ומוצאת כי אליה פלשה חבורת נשים בהנהגת מישהי הזוכה לכינוי "המרשלית." החבורה הזו פועלת בחסות בני המהפכה שהטילו אימה על רחובות העיר קראקס, ונצואלה.

הימים הם ימי מלחמה ופחד. שום דבר ושום מקום אינו בטוח. לאחר השתלטות החבורה על דירתה, אדלאידה נאלצת למצוא מחסה. היא מוצאת אותו בדירת שכנתה, אורורה פרלטה, המכונה "הבת של הספרדייה." מרגע שכף רגלה דורכת בדירתה של אורורה, אדלאידה מבינה שנקרתה בדרכה הזדמנות פז לעזוב את המדינה, אך תחת זהות בדויה.

האם הרשויות יעלו על אדלאידה או שהיא תוכל לעזוב את ונצואלה?
האם ההתחזות שלה באמת תעזור לה לפתוח בחיים חדשים?

הסיפור מובא בגוף ראשון מנקודת מבטה של אדלאידה. בכתיבה יפה, הסופרת מעבירה לקורא את כל מחזות הזוועה שאדלאידה והעם שלה חווה בצל המהפכה. התיאורים לא פשוטים ומשרים אווירה קודרת וכבדה. תיאורי מלחמה, ביזה, התעמרות באזרח הפשוט ושלילת זכויותיו הבסיסיות, פשוט קשים. לנו בתור ישראלים, קל להזדהות במידה מסויימת, לאור המציאות העגומה בה אנו חיים.

לקח לי הרבה זמן להיכנס לעלילה. המציאות של אדליאדה והפחד המתמיד שלה ושל כל סובביה, לצד לעריצותם של "המקושרים" יצרו אצלי התנגדות פנימית. לא רציתי להזדהות. לא רציתי להתחבר. לא רציתי לחוש שאני שם. לא רציתי "לחיות" מציאות קשה של חוסר ודאות וחוסר שקט ורגיעה ועדיין, לא נטשתי. המשכתי לקרוא כי רציתי לדעת אם תצליח אדלאידה לחמוק ולבנות לעצמה חיים חדשים. המתח שהיא הייתה שרויה בו, הורגש היטב בשכמותיי. הייתי פקעת אחת של עצבים עד העמוד האחרון.

הספר לא פשוט, מצריך ריכוז ומצב רוח רגוע והרבה סבלנות כדי להישאב לתוך העלילה ועם זאת, לא מתחרטת שקראתי.

זהו סיפור על נחישותה של אישה אחת שלא נותר לה כלום מלבד הצורך הבסיסי בלשרוד. רומן ביכורים בועט ואין לי ספק שארצה לקרוא עוד מספריה של הסופרת בעתיד.

» ביקורות נוספות של איה
» ביקורות נוספות על הבת של הספרדייה