אדלאידה פלקון בת ה- 38 מאבדת את אמה לאחר שזו נאבקה במחלה קשה. לאחר ההלוויה, היא מגיעה לדירה ומוצאת כי אליה פלשה חבורת נשים בהנהגת מישהי הזוכה לכינוי "המרשלית." החבורה הזו פועלת בחסות בני המהפכה שהטילו אימה על רחובות העיר קראקס, ונצואלה.

הימים הם ימי מלחמה ופחד. שום דבר ושום מקום אינו בטוח. לאחר השתלטות החבורה על דירתה, אדלאידה נאלצת למצוא מחסה. היא מוצאת אותו בדירת שכנתה, אורורה פרלטה, המכונה "הבת של הספרדייה." מרגע שכף רגלה דורכת בדירתה של אורורה, אדלאידה מבינה שנקרתה בדרכה הזדמנות פז לעזוב את המדינה, אך תחת זהות בדויה.

האם הרשויות יעלו על אדלאידה או שהיא תוכל לעזוב את ונצואלה?
האם ההתחזות שלה באמת תעזור לה לפתוח בחיים חדשים?

הסיפור מובא בגוף ראשון מנקודת מבטה של אדלאידה. בכתיבה יפה, הסופרת מעבירה לקורא את כל מחזות הזוועה שאדלאידה והעם שלה חווה בצל המהפכה. התיאורים לא פשוטים ומשרים אווירה קודרת וכבדה. תיאורי מלחמה, ביזה, התעמרות באזרח הפשוט ושלילת זכויותיו הבסיסיות, פשוט קשים. לנו בתור ישראלים, קל להזדהות במידה מסויימת, לאור המציאות העגומה בה אנו חיים.

לקח לי הרבה זמן להיכנס לעלילה. המציאות של אדליאדה והפחד המתמיד שלה ושל כל סובביה, לצד לעריצותם של "המקושרים" יצרו אצלי התנגדות פנימית. לא רציתי להזדהות. לא רציתי להתחבר. לא רציתי לחוש שאני שם. לא רציתי "לחיות" מציאות קשה של חוסר ודאות וחוסר שקט ורגיעה ועדיין, לא נטשתי. המשכתי לקרוא כי רציתי לדעת אם תצליח אדלאידה לחמוק ולבנות לעצמה חיים חדשים. המתח שהיא הייתה שרויה בו, הורגש היטב בשכמותיי. הייתי פקעת אחת של עצבים עד העמוד האחרון.

הספר לא פשוט, מצריך ריכוז ומצב רוח רגוע והרבה סבלנות כדי להישאב לתוך העלילה ועם זאת, לא מתחרטת שקראתי.

זהו סיפור על נחישותה של אישה אחת שלא נותר לה כלום מלבד הצורך הבסיסי בלשרוד. רומן ביכורים בועט ואין לי ספק שארצה לקרוא עוד מספריה של הסופרת בעתיד.

ואו!!! מה בדיוק קראתי??? דופק הלב על 200!!!

נושמת, נרגעת ומספרת לכם מה עבר עליי עם הספר המדהים הזה!

אל קסטיו מנחה פודקאסט מצליח בשם "טחנות הצדק" שמטרתו להעלות למודעות הציבורית סיפורים ישנים של חטיפות והיעדרויות ילדים. סיפורי פשע אימיתיים אלו "התקררו" עם הזמן והציבור שכח מהם כי לא נמצאו אשמים ולא נפתרו מעולם.

אל מתרכזת במקרה אחד שהיא אובססיבית לגביו: רה"ל, רוצח הספירה לאחור הידוע לשמצה שהטיל מורא ואימה על הקהילה לפני 20 שנה. הוא חטף בנות ורצח אותן בצורה טקסית מאוד קפדנית. לכינוי לו זכה ישנה משמעות רבה ומורכבת, עליה לא אפרט ואותיר לכם לגלות לבד.

אל בהכשרתה היא עובדת סוציאלית שעיקר עבודתה היה להעניק תמיכה לילדים שהם קורבנות פשיעה ואלימות. היא נשואה למרטין שעובד כפתולוג.

אנו מקבלים רמיזה שאל חוותה טראומה בעברה שרק היא ובעלה יודעים עליו. המקרה של רה"ל מטריד אותה עד מאוד. יום אחד היא מקבלת הודעה ממאזין לפודקאסט שלה שיש ברשותו מידע לגבי רה"ל, והיא מחליטה לבדוק אותו. אותה בדיקה תהיה אבן הדומינו הראשונה בשרשרת אירועים מטורפים ומסמרי שיער. תוסיפו לזה שאל מוצאת את עצמה ואת האהובים עליה מעורבים ברמה האישית ומתקבל מתכון בטוח לכסיסת ציפורניים!

מה מסתירה אל?
מהו אירוע טראומתי מהעבר שרק היא ובעלה יודעים עליו?
מה מקור האובססיה שלה כלפי רה"ל?
לאן יוביל אותה חקר אותו טיפ מהמאזין שלה?
האם תחושת הבטן שלה נכונה, או שתמצא את עצמה עושה את טעות חייה?

הסיפור הסוחף הזה מובא בגוף שלישי. בכתיבה גאונית המשלבת קטעים מהפודקאסט, תיאורי רעשי רקע וראיונות עם דמויות הקשורות בתיק החקירה, מתקבל ספר שונה ומיוחד בנוף. הסקרנות גברה עליי והאזנתי לחלק מהספר באודיו באנגלית והחוויה פשוט מרתקת.

ככל שהעלילה מתקדמת, אנו נחשפים לעוד ועוד דמויות ולעוד רבדים בחקירה הנוכחית לבין חקירות העבר. מתגלות פיסות מידע מטרידות ותיאורים מצמררים של הטקסיות בה ביצע רה"ל את הרציחות שלו. כשמבינים את משמעות הכינוי שלו וחשיבותו, נוסף עוד מימד למקאבריות של הרציחות.

לשמחתי, נפלה בחלקי הזכות לאחרונה לקרוא לא מעט ספרי מתח סוחפים וזה, ללא צל צלו של ספק, מתחרה רציני על המקום הראשון בטבלה שלי. אהבתי את סגנון הכתיבה כי פודקאסטים הם מאוד אוקטואליים ולמרות שאיני ממאזיניהם, מצאתי את עצמי סקרנית לחוות אותם.

הכתיבה היא אחת המשובחות שבנמצא. הכל מוקפד ומתוכנן לפרטי פרטים החל מבניית הדמויות, קווי האופי והאישיות שלהן, קו העלילה, התפניות, סדר ההתרחשות והטוויסטים שהותירו אותי פעורת פה, מעיד על כתיבה איכותית מהמעלה הראשונה.

הסצנה בה הקורא מגלה את סודה של אל היא אחת העוצמתיות ומעתיקות נשימה שקראתי. אמרתי לעצמי "ואו" הרבה מאוד פעמים במהלך הקריאה וזה לא שגרתי.

העולם הוא צבעוני ולצערנו, הגוונים האפלים, הטיפוסים המורבידיים ונטולי הנשמה שמתהלכים בינינו, לעיתים מתעקשים להראות לנו אותו בכיעורו המירבי שאיני מאחלת לאיש לחוות. כאב הנובע מפשיעה ומאכזריות הוא כנראה חלק מהמציאות שלנו.

הספר הזה מעלה על נס את חשיבות רדיפת הצדק ולו לאחר עשרות שנים. "טחנות הצדק" אכן נעות לאט מדי לעיתים, אך אל לנו לאבד תקווה ולהרים ידיים.

תקראו. הנאה מובטחת.

"רצונו של סופר הוא שסיפורו יכבוש את לב קוראו, יאחז בו ויטלטלו מקצה רגליו עד קודקודו, ורצונו של קורא הוא להילפת בזנבו של סיפור. כזה הוא גם סיפורנו. הריהו כחבל שזור מני דורות רבים, שכל דור מוסיף בו את סיביו."

כשזו הפסקה הראשונה בספר, היה לי ברור שצפויה לי חוויה מיוחדת במינה, וכך היה.

זהו סיפורו של פרציסקוס מלדונדו דה סילבה, בן זקוניו של דיאגו, רופא יהודי החי חיים כפולים. למראית עין, דיאגו חי כנוצרי, התחתן עם בת למשפחה נוצרית ובסתר, קיים את מצוות היהדות.

בהיותו בן שמונה בלבד, פרנציסקוס שומע מאביו על אמת היותם יהודים. דיאגו מספר לו שהיהדות היא דת האמת ושעליו, פרנציסקוס, מוטלת החובה להמשיך את המסורת. המום מהגילוי, עולמו קורס עליו, כל המוכר לו נראה לו זר לפתע וכעס מבעבע בליבו. אפילו את הנחמה ששאב מתפילותיו ומביקוריו בכנסייה, נגזלו ממנו.

האינקוויזיציה נושפת בעורפם של היהודים ועד מהרה, חייהם מתהפכים על פיהם. שיינפלד מביא לנו את סיפרה של האינקוויזיציה הספרדית בלימה,
צ'ילה הפעם ובכך חידש לי. חשבתי שמעלליה האכזריים והנוראיים של האינקוויזיציה היו מוגבלים לאירופה, לספרד ופורטוגל בפרט.

לימים, פרנציסקוס מחליט ללכת בדרכו של אביו. הוא נהיה רופא, מתחתן עם נוצריה, מקים משפחה אך בד בבד ובחדרי חדרים, הוא שוקד על לימוד התורה והשפה העברית. עד שגם אליו זרועה הארוכה של האינקוויזיציה מגיעה.

פרנציסקוס מובא בפני דון מניוזקה, אב בית הדין בטריבונל של הכס הגדול. דון מניוזקה נשבה בקסמו של הצעיר המרשים העומד בפניו ללא מורא. הוא מזהה את חוכמתו בברק המנצנץ בעיניו. פרנציסקוס מבקש לספר את סיפורו לדון מניוזקה כדי שהלה יבין את הרקע שלו, את קורות חייו ואיך הגיע לעמוד בפניו בטריבונל בהאשמות המיוחסות לו. דון מניוזקה נעתר ומכאן מתחיל מסע ארוך שנים של דיונים.

מה באותו סיפור אשר מבקש פרנציסקוס לספר, אשר יכול לשמש לו כקרש הצלה?
האם דון מניוזקה ירכך את עמדתו בקשר ליהדותו של פרנציסקוס?
אילו עוד גורמים נכנסים למשוואה?
האם יצליחו לשבור את נפשו של פרנציסקוס כשם שברו יהודים רבים לפניו?

הסיפור המטלטל, המסועף והסוחף הזה מובא בגוף שלישי. ניכרת עבודת התחקיר שנעשתה מבין שורות הספר ואשר מקבלת חותמת אישור ברשימה הבבליוגרפית המצורפת בסוף הספר.

לי, באופן אישי, יש סיפור סבוך ומורכב בכל הקשור באמונה, אך זה סיפור ליום אחר. פרנציסקוס מוצא את עצמו במקום שבו הוא חייב לקבל החלטה הרת גורל. בפניו עמדו שתי אפשרויות: להתחרט ולהתפייס עם ישו הצלוב ואז האינקוויזיציה תמחל לו ותחוס עליו, או שיבחר בצו ליבו וייאחז באמונתו ובאמת שלו. פרנציסקוס בוחר באמונתו ומחליט להילחם עד נשמת אפו האחרונה.

הדבר שהכי שאהבתי בסיפור הזה היו הדיונים התיאולוגים בין פרנציסקוסס לבין דון מניוזקה וחכמים אחרים אשר זומנו לקחת חלק בדיונים. קשה לי לתאר במילים עד כמה עומק הטיעונים שהועלו עורר בי השתאות והערצה. אני אחת שאוהבת מוחות חדים ואנשים היודעים להעביר את דעותיהם בצורה רהוטה ומשכנעת.

משחר הימים דתות ניסו לשלוט באנשים ע"י זריית פחד מפני עונש משמיים. דת היא כוח שעלול להיות הרסני אם משתמשים בו בצורה פסולה ולראייה, תקופת האינקוויזיציה המהווה כתם שחור בהיסטוריה של הנצרות. תיאורי העינויים הותירו טעם מר בפה ואני בטוחה שהמציאות עלתה על כל דמיון. עצוב ומקומם לדעת שאדם מסוגל לענות אחרים רק בשל אמונתם או דעותיהם.

ועם זאת, אין מדובר בסיפור מיסיונרי בשום דרך או צורה. היו רגעים שאמרתי לעצמי "היהודים לא יאהבו לקרוא את זה" ואז "אווו הווו הנוצרים ממש לא יאהבו את הקטע הזה" ופה טמונה עוצמתו של סיפור זה. הקורא מזדהה עם היבטים מסויימים, מתרעם על אחרים ובמקביל, בלתי נמנעת ההשקה למציאות חיינו בארצנו הקטנטונת והיפה.

כתיבתו של שיינפלד היא מהמפוארות שקראתי. התאמת המשלב הלשוני לרוח התקופה הייתה מופתית בעיניי. זו חוויה שתלווה אותי הרבה מאוד זמן. את הספר קראתי לפני יותר מחודש ורק עכשיו הצלחתי לכתוב עליו. הייו נאמנים לעצמכם, אץ אל תשכחו לכבד את האחר. אחתום בהמלצה רותחת לקרוא.

איזה ספר נדיר! בתור חובבת רומנים היסטורים מושבעת, בעלת מנוי בספריה מגיל חמש ומקדשת את חשיבותה של המילה הכתובה והכרוכה בעטיפה יפה, ספר זה נתפר למידותיי! איזה עונג צרוף!

השנה היא 1939. זהו סיפורה של אודיל, בחורה צעירה מפריז החולמת להיות אישה עצמאית. היא מתקבלת לעבודה בספרייה האמריקאית בפריז, מתחילה להתרגל לשגרת העבודה המעניינת והמספקת לה עונג רב ואז הנאצים כובשים את פריז.

אודיל וצוות הספרייה כה מסורים לעבודתם ולמנויים, שהם מחליטים להנגיש את הספרים לכולם ויהי מה, כן, גם במחיר נטילת סיכונים אישיים רבים. אודיל מחליטה שכלום לא ישבור את רוחה ולא יניא אותה מלשרוד את המלחמה, מלבצע את עבודתה על הצד הטוב ביותר ומלאהוב בכל ליבה את פול, ארוסה וקצין משטרה צעיר ומבטיח ואת בני משפחתה.

ציר נוסף לעלילה מתחיל בשנות השמונים והמגולל את סיפורה של לילי, בחורה צעירה העוברת קשיים משלה בעיירה במונטנה, ארצות הברית. לילי מתחברת אל אודיל, כעת אישה מבוגרת, מבודדת ועצובה.

האם תצליח אודיל לשרוד את המלחמה בלא פגע?
האם היא ועובדי הספרייה יוכלו לבצע את עבודתם ללא סנקציות מצד הנאצים?
איזה לקח התקופה הזו תלמד את אודיל?
כיצד מוצאת את עצמה אודיל בארה"ב?
כיצד מתחברות שתי התקופות יחדיו?

הסיפור מובא בגוף שלישי ונע בין העבר של אודיל במהלך המלחמה בפריז, לבין שנות השמונים כשהיא נמצאת בארצות הברית. הכתיבה פשוט מאוד סוחפת וקולחת! מצאתי את עצמי נשאבת אל תוך העלילה המהפנטת הזו. הרגשתי שאני נמצאת יחד עם אודיל בפריז. התרגשתי איתה וכאבתי את כאבה. וכשהוצגה לילי התחברתי אף אליה והחיבור בין השתיים היה מאוד מיוחד, נוגע ומרגש ובהחלט בעל ערך מוסף. הדמויות בנויות בצורה פשוט מאוד נפלאה. הדמויות בנויות בצורה פשוט מאוד נפלאה. הקריאה עוררה בי חשק עז להשחיז את מעט הצרפתית שלמדתי.

אהבתי מאוד שהסופרת התמקדה בחיי האנשים בתקופת המלחמה, כאשר המלחמה ברקע ולא הייתה העיקר בסיפור. אהבתי שהציגה תמונה אמיתית של יצרים והחלטות הנובעים מאי ודאות בעת מלחמה ופחד קיומי.

עוד יותר נפלא היה לגלות שהעלילה מבוססת על אירועים ועל אנשים אמיתיים וזה דבר הראוי להערכה והמוסיף עוד רובד להנאה מהסיפור.

אציין לשבח את תרגומה המשובח של מור רוזנפלד ואת העריכה הבלתי מתפשרת. תודה על חווית קריאה נהדרת.

זהו סיפור על חשיבותה של עצמאות, על הרצון להמשיך בשגרה ולהיאחז במוכר חרף עתות מצוקה. זהו סיפור על חברות אמיצה, התמודדות עם קשיים ואובדן, התמודדות עם שינויים מהותיים בכל מה שמוכר ובטוח ומעל לכל, זה סיפור על חמלה, הגשמה עצמית ופיוס. המשיכו לקרוא ספרים כי זהו מזון נפשו של אדם. ממליצה בחום רב.

תושבי הכפר צ'יפינג קלגהורן מוצאים את המודעה הזו במקומון שלהם, "הגאזט":

"זוהי מודעת רצח. הרצח יתקיים ביום שישי 29 באוקטובר ב"ליטל פאדוקס" בשעה 18:30. לכל הידידים – לא תימסר הודעה נוספת."

מבולבלים והמומים, תושבי הכפר מבינים שהרצח עתיד להתרחש באותו היום בביתה של ליטישה בלקלוק. יצר הסקרנות גובר על חוסר ההבנה עבור מי ממוענת המודעה, והם מחליטים להתייצב בביתה של ליטישה.

לטישה בלקלוק אף היא רואה את המודעה והתדהמה מכה בה. היא לא יודעת אם מדובר במתיחה סרת טעם, מעשה קונדס או משהו זדוני אך דבר אחד בטוח, תושבי הכפר יגיעו אל ביתה והיא צריכה להכין כיבוד.

כמצופה, התושבים מגיעים ואז כאשר השעון מכה 18:30, האורות כבים לפתע ומשם העסק מתדרדר.

מי חיבר את המודעה התמוהה הזו ומדוע?
מדוע בחרו בביתה של לטישה בלקלוק בתור זירת ההתרחשות?
מדוע כבו האורות ומה התרחש בחסות החשכה?

הסיפור מובא בגוף שלישי והעלילה המתוחכמת הזו היא אחת הקולחות שבנמצא. המפקח מראיין את כל מי שהיה נוכח בעת התקרית וכולם אמרו בעיקרון את אותו הדבר, הם לא יודעים כלום והם לא ראו כלום. מתוסכל, אך נחוש לרדת לשורש העניין, הוא מקבל עזרה בלתי צפוייה ממיס מארפל האהובה, שבמקרה התארחה בכפר ושמעה על הפרשה.

מיס מארפל נראית כמו זקנה חביבה ובלתי מזיקה, אך ככל הזקנות, היא סקרנית ונתפשת כאחת שמחטטת ושואלת שאלות. איש בכפר לא יודע עד כמה חדה מיס מארפל ושאם מישהו יצליח לחבר את הנקודות, זו רק היא.

הכיוונים רבים וכולם בגדר חשודים, אך אט אט מצליחים לצמצם את מספר החשודים לרשימה קצרה יותר.

האומנם אחד מהשמות הוא באמת האשם?
האם תצליח מיס מארפל להצביע על המניע?

חייבת להגיד שכרגיל, אגתה כריסטי הוליכה אותי שולל. הדמויות בנויות בצורה מופתית ומרתקת! התפתחות העלילה רצופה מתח ומסתורין מפרק לפרק. כריסטי מובילה אותנו לכיוון אחד מתבקש, אך חשוד הרי לא ייתכן שנקבל את הפתרון על מגש של כסף, נכון? נכון מאוד! הטוויסט היה כה מפתיע שהדהים אותי לא פחות משאנשי הכפר נדהמו ממודעת הרצח. איזו תפנית גאונית זו הייתה! עונג צרוף של חוויה וחלק משמעותי מההנאה חייבים לזקוף לזכותן של המתרגמת המופלאה והעורכת הנהדרת של היצירה המופתית הזו.

קראתי את כל ספריה של כריסטי עוד בחטיבה, כך שלקרוא אותם בתרגום חדש ובעברית, מהווה רגע שיא ברצף הספרים המעולים שקראתי לאחרונה. תקראו. אתם תהנו ומאוד.

כסף ישן, עושר, מעמד חברתי, קשרים, כוח, השפעה והרבה סודות. אלו תמציתה של האליטה בעיר סוואנה, ג’ורג’יה. הכל נמדד, מוערך ומוצמד לו תו מחיר. או שאתה מיוחס או שאתה שקוף. לחברה הזו בדיוק הגיעה מארסי מדוקס, אשתו השניה של ג’ייסון מדוקס הלוא הוא עורך דין שמגיע ממשפחה ותיקה בת המקום.

מארסי חיה על מי מנוחות. נשואה לגבר יפה תואר ושאפתן, גרה בבית עצום ממדים המהווה את סמל הסטטוס האולטימטיבי, משתתפת במסיבות ובאירועי צדקה והכל במטרה אחת ויחדיה: לבסס את מעמדה בחברה הגבוהה ולטפס בדרגות ולהיכנס לחוגים האקסקולסיביים ביותר, דבר הרחוק שנות אור ממקום מוצאה.

הכל טוב ויפה עד שוויליאם רדפורד הרביעי הקשיש, שותפו של ג’ייסון והבן לאחת המשפחות הוותיקות ביותר בעיר – דם כחול טהור- חוזר מלונדון בלוויית קישה, אשתו הצעירה להחריד, היפהפייה, הקורנת והרעננה.

קישה מעוררת את סקרנותם של הגברים והנשים כאחד. הגברים בוהים בה במבטים נוגים ובעיניים בורקות מהשתוקקות והנשים? הנשים חוששות למעמדן המתערער נוכח הצעירה הזו שנתפסת כאיום עבור כולן.

מארסי מתקרבת אל קישה והקשר הנרקם בין השתיים מעניין, מסקרן ובעיקר, מסוכן. קישה מזכירה למארסי את עצמה כשהגיעה לסוואנה אך היא לא ניחשה לרגע שיהיו לשתיהן דברים במשותף. היא לא חשדה שהקשר עם קישה ייצור סודות חדשים ויאיים בחשיפת ישנים שהיא הקפידה לקבור.

מהיכן הגיעו באמת מארסי וקישה?
מה שתיהן השאירו מאחור?
האם לסודותיהן תהיה השפעה מכרעת על עתידן?
מהו האיום האמיתי המרחף מעל ראשה של מארסי?
כשהקלפים ייטרפו, אילו בחירות תצטרך כל אחת מהן לעשות?
מהו משקלה של האמת בסיפור וידו של מי תהיה על העליונה?

הסיפור מובא בגוף שלישי דרך עיניהן של מארסי וקישה. הכתיבה מכשפת לחלוטין. הסיפור מתחיל כדרמה רכילותית בחברה הגבוהה ואט אט מתגלה עד כמה סבוכה ופתלתלה העלילה באמת. הסופרת המטורפת הזו.

כל כך הרבה רבדים ויצרים יצוקים בין שורותיו של מותחן נפלא זה! מצאתי את עצמי חושבת לא אחת על כמה רחוק תאוות הבצע תגרום למישהו להגיע, עד כמה דורסני הוא מסוגל להיות כדי להבטיח את האינטרסים שלו, עד כמה כסף שוהה כבוד בעיני חלק מהאנשים (דבר השגוי מן היסוד בעיניי) ועד כמה קל להקריב אחרים למען טובה אישית. ומעל לכל, עד כמה בנאדם יכול להיות קר, אדיש ומחושב ברגע שהוא מחליט לנקום. המושג נקמה קיבל ממד משל עצמו בסיפור הזה.

לא כל הנוצץ זהב הוא, נכון ועדיין ישנם אנשים שיחפשו את הבוהק אפילו אם יתברר שמדובר בתאורת חירום בסוף. תעריכו את מה שיש לכם בין הידיים ותפיקו ממנו את המיטב. האושר טמון בדברים הקטנים, במחוות קטנות, בחיוך נעים, בחיבוק מנחם, בחבר אמת ובלב אוהב. אושר עבורי טמון, בין היתר, בספרים ומהספר הזה נהניתי מאוד וממליצה לכם בחום לקרוא.

תארו לעצמכם להתעורר בבית חולים ולא לדעת איך הגעתם לשם. מלחיץ? שלא יהיה לכם ספק שכן ואני יודעת את זה ממקום ראשון (עברתי תאונה לפני כמה שנים).
זה בדיוק מה שעבר על מארה דאייר בת ה-17. היא יוצאת לבניין ישן ומסוכן אשר שימש בית משוגעים עם החבר שלה ג'וד, אחותו קלייר וחברתה הטובה ביותר, רייצ'ל. הדבר הבא שהיא יודעת זה שהיא מתעוררת בבית חולים ומספרים לה שהבניין קרס ושכל השלושה נהרגו.

הרוסה וסובלת מפוסט טראמה, מבקשת מארה ממשפחתה לעבור לעיר אחרת בתקווה לפתוח דף חדש הרחק מהטרגדיה שחוותה. הם עוברים לפלורידה והוריה רושמים אותה ואת שני האחיה, דניאל הבכור וג'וזף הקטן בבית ספר פרטי.

ההתחלה ממש אינה חלקה עבור מארה. כבר על ההתחלה היא רוכשת כמה אויבים אך בה בעת, היא מעוררת את סקרנותו של אליל בית הספר, נואה שו והעניין שלו במארה מפתיע את כולם בבית הספר ומעורר טינה בבנות.

ואם לא די בכך, מתברר שהמעבר לא עושה חסד עם חרדותיה של מארה. היא מתחילה לראות חזיונות, לסבול מביעותי לילה ובכללי, היא מרגישה שהיא יורדת מהפסים. ורק כדי להוסיף אש למדורה, אנשים מתחילים למות בדרכים שונות ומוזרות.

מה גרם לקריסת הבניין שבו נהרגו חבריה של מארה?
מדוע נואה שו מגלה עניין בילדה החדשה בבית הספר?
מה מקור הסיוטים והחזיונות של מארה?
האם הזיותיה הן באמת הזיות או משהו אחר?
מה עומד מאחורי מקרי המוות המוזרים?

הסיפור מובא בגוף ראשון מפיה של מארה והעלילה נעה בין העבר להווה. הכתיבה בעיניי מאוד מושת ומסקרנת. קו העלילה מקורי המשלב כמה אלמנטים שאני מאוד אוהבת. רמת הסקרנות גברה עם כל תפנית ורציתי מאוד להבין מדוע מארה סובלת מכל מה העובר עליה.

אהבתי את בניית הדמויות בסיפור ואהבתי מאוד את התפתחותן ובניית הקשר ביניהן. דמויות המשנה היו נהדרות אף הן ולכל אחת תפקיד בעלילהה.

על אף היות העלילה עם סוף סגור, היה טוויסט בסוף שגרם לי להבין שיש עוד. חיפוש באתר גודרידס הראה לי שזהו הספר הראשון מתוך טרילוגיה. מיותר לציין שמחכה בכיליון עיניים לספרים הבאים.

זהו סיפור על התמודדות עם משברים, עם טראומות ועם חוויות מכוננות בחיי אדם, כאלו שעלולות לשנות את מהלך חיו ולהותיר בהם חותם. הספר נוגע בכמה נושאים חשובים שכל אחד ואחת מאיתנו יוכלו להתחבר אליהם בקלות רבה. הספר אומנם מוגדר כמיועד לנוער בוגר, אך מבוגרים יוכלו ליהנות ממנו גם ואני הראיה לכך. ניתן לקחת כמה מסרים מהסיפור המיוחד הזה והחשוב בהם, בעיניי, הוא שזה בסדר להרגיש ולהיות שונה. זזה בסדר להרגיש שאירועי העבר מכבידים עלינו, אך חשוב לפנות לקבל עזרה וחשוב להגיד את הדברים גם אם נדמה לנו שאיש לא יאמין.

נהניתי מאוד מספר שונה ומיוחד בנוף, וממליצה בחום.

אנה מקדונלד חיה חיים שקטים עם גב עשיר, שתי בנות שהיא אוהבת, בלי לחץ כלכלי ועדיין, משהו חסר. משהו אינו כשורה. היא ממלאת את ימיה בקריאת ספרים ובהאזנה לפודקאסטים. הפודקאסט האחרון שאליו התמכרה, עוסק בסיפור פשע אמיתי. הוא מגולל את סיפור טביעתה של יאכטת יוקרה.

אנה נסחפת אחר קולה הנעים של הקריינית ומקשיבה בדריכות רבה להתפתחויות הסיפור, עד שהיא שומעת את שמו של אחד הקורבנות. השם מכה בה כמו ברק ביום בהיר. היא מכירה אותו מהעבר הרחוק שלה, עבר שהיא התאמצה להשאיר מאחור או יותר נכון מדויק להגיד, ברחה ממנו.

ישנה בעיה אחת: בפודקאסט מגיעים למסקנה לגבי מה גרם ליאכטה לטבוע ולגבות את חיי הקורבנות שהיו על סיפונה. ואנה? היא בטוחה שהם טועים. היא זו שיודעת בדיוק מה קרה שם.

אם לא די בהלם שבגילוי אודות מותם של הקורבנות, חייה האמיתיים של אנה מתרסקים לה מול העיניים ונהפכים על פיהם. כל מה שידעה, כל מה שהיא רגילה אליו, כל המוכר והבטוח, נשמט מתחת לרגילה בבת אחת.

המומה, כואבת ונבגדת, היא מחליטה לצאת למסע חשיפת הסיבה והאשמים מאחורי טביעתה של הדנה.

מי היה אותו קורבן שאנה זיהתה ואשר מותו זעזע אותה?
מה באמת גרם לטביעתה של הדנה?
ממה אנה ברחה?
האם העבר שלה ירדוף אותה וישליך על ההווה?
האם תצליח אנה לחשוף את זהותם האמיתית של האשמים? ובאיזה מחיר?

הסיפור מובא בגוף ראשון מפיה של אנה. חייבת לציין שזו אחת העלילות הסוחפות והמרתקות ביותר שקראתי השנה. השימוש בגוף ראשון הרגיש לי נכון מאוד לעלילה, דבר שהגביר את החיבור ואת ההזדהות עם הדמויות. הכתיבה הקולחת הזו מתובלת בציניות ובשנינות בצורה פשוט נפלאה.

הקורא מלווה את אנה צעד אחר צעד במסע המרתק שאליו יצאה, שלעיתים מאורעותיו מופרכים אך עדיין מותחים ועל כך בהחלט ניתן למחול. אנה בטוחה בצדקתה, האומנם? האם היא תוכל לערער על קביעות היצוקות בפלדת העושר? האם תוכל לקרוא תיגר על אנשים בעלי כוח עצום בעוד היא אישה פשוטה עם עבר כואב? מישהו כ ן יאמין לה הפעם? האם תוכל להוכיח את דבריה?

הסיפור נוגע בנושאים אנושיים וחברתיים שכל אחד יכול להזדהות איתם שאותם אשאיר לכם לגלות. זהו סיפור על הבדלי מעמדות, על כוח שבא עם הכסף ועל דורסנות בשם אינטרס כלכלי. זהו סיפור על רמיסת כבוד האדם וזכותו להוגנות, הגינות ותמיכה בעת צרה. זהו סיפורה של אישה אחת שהפחד הכריע אותה ושלקח לה שנים להבין שהיא חייבת להסתכל לפחד בעיניים ולזעוק את האמת שלה ולדרוש צדק. נהניתי מאוד מסיפור מרתק וסוחף וממליצה לכם עליו בחום.

איזה ספר נהדר! כבר מהכריכה ידעתי שמחכה לי חווית קריאה נפלאה, ואין מאושרת ממני שאכן כך היה.

כמה רחוק ילך אדם בשביל להבטיח את מושא האובססיה שלו?
עד כמה אפשר להיות מאלו שלא יודעים להרפות?
עד כמה אדם מסוגל לשקר, לתמרן ואף לפגוע באחרים תמורת אינטרס אישי שלו?

שאלות אלו עומדות בבסיס עלילת הסיפור המופלא, הגאוני והמהפנט הזה.

השנה היא 1988. בת' בת ה-14 מתגוררת מזה שנים בבית יתומים לאחר שהוריה ואחיה נהרגו בתאונת דרכים. יום אחד, היא נשלחת לאחוזת רייבן הול כדי לגור עם משפחה מאמצת: אב, אם ואחות. היא חוששת מהמעבר, אך היא פוגשת במשפחה לבבית שמקבלת אותה בזרועות פתוחות ומתייחסת אליה בצורה ממש יפה. הכל זורם על מי מנוחות ובעצלתיים, עד שבני הזוג מבקשים ממנה להשתתף במשחק העמדת פנים. בת' לא אוהבת את הרעיון, אך חוששת שאם תסרב, תאבד את אהבת המשפחה ואת מקומה איתם.

מה עומד מאחורי משחק העמדת הפנים?
כיצד הדבר ישנה את הדברים באחוזת רייבן הול?

שלושים שנה לאחר מכן, סיידי מקבלת הזמנה להשתתף באירוע מסקרן ושונה ממה שהיא רגילה אליו. סיידי היא שחקנית הנאבקת להתקיים והעוברת מעבודה לעבודה כדי להבטיח את שכר דירתה ואת ארוחתה הבאה. מה שקוסם לה זה שלא צריך אודישן. התפקיד שלה. היא מקבלת בגדים יפים, מעטפה עם הסבר ונהג אוסף אותה למקום האירוע.

עד שסיידי נרגעת מהמתח, חששותיה מתפוגגים והיא מרשה לעצמה ליהנות מהארוחה המפנקת ומהתפאורה המהודרת, היא מבינה שמשהו אינו כשורה. המוזמנים אינם אקראיים והם לא נאספו שם במקרה.

מי עומד מאחורי ההזמנה?
מדוע הוזמנה סיידי להיות אחת המשתתפים?
מה הקשר המחבר בינה לבין יתר האורחים?
ובעיקר, כיצד משתלבים סיפוריהן של בת' ושל סיידי?
איזה חוט מחבר בין אז לעכשיו?

הסיפור מובא בפרקים בגוף ראשון ובגוף שלישי לסירוגין והעלילה נעה בין סיפורה של בת' לסיפורה של סיידי, עם פרקים מודגשים המגוללים את סיפורה של עוד דמות נוספת. מי היא אותה דמות ומה הקשר שלה לעלילה? את זה תצטרכו לקרוא ולגלות בעצמכם.

העלילה התחילה בקצב איטי והתקדמה בעצלתיים עד שהתחיל כל האקשן. המסתורין קיים מההתחלה והולך ותופס תאוצה כשהוא הופך למתח שאינו מרפה מהקורא. התפניות פשוט נהדרות והתגליות מרעישות. חלק צפיתי אך לא ניחשתי לרגע כיצד הסופרת המחוננת הזו הולכת לשזור את ציפיותיי במארג המסועף והמפתיע ללא הרף שנקרא 'האורחת המושלמת.' מודה, הופתעתי מאוד ונשימתי נעתקה בכמה שיאים בעלילה. הסיפור הזה פשוט הותיר אותי המומה מצד, ומאוד אבל מאוד!!! מרוצה מצד שני. סיפורים מהודקים, מקוריים ומסועפים כאלה אני אוהבת לקרוא. מי שטרם קרא, למהר ולקרוא!