ביקורת ספרותית על רובינזון קרוזו [מהדורת כרמל] מאת דניאל דפו
ספר טוב

---

ולפני שאספר על רובינזון והחיים כהרפתקה אז הנה אחת משלי בארץ עם 700 ניבים ולא יכולתי שלא להיזכר אי שם בגינאה החדשה בשנות ה - 90.

הכל התחיל בכך שהנס זה שנסעתי איתו החליט לעזוב באמצע הטיול ולטייל לבדו. קורה אמרתי לעצמי, כמה דמעות שלנו נשפכו זה בזו ואז הוא לקחת את התרמיל והלך. (למרות שזה לא היה פשוט כי הקניבליזם לא זר במקום ודי חששתי). ערב לפני שטסתי חזרה לקרנס אוסטרליה, וגם שם הייתה יד המקרה כי טוב שבסוף לא שרפו את כל משרד הנסיעות. ומזל שמחשב מקרטע אחד עדיין פעל. אז לפנות בוקר שמעתי קולות מחוץ לחדר. נשמע שמישהו מבריג משהו באלימות. שאלתי באנגלית מי שם והקול חזר אלי באנגלית עילגת ואמר: שאפתח את הדלת. ושוב שאלתי מי זה אך שוב הייתה דרישה שאפתח את הדלת . האדם שהיה מאחורי הדלת התחיל לפרק את הצירים מעץ. אין לתאר את הפחד והרעד שנתקפתי. הוא נתן אגרופים לדלת עם פטיש וזה אומר שבא מוכן . התחלתי להתבצר מאחורי שולחנות וכיסאות ולהתקפל שם נוטפת זיעה על הריצפה. צעקתי בהיסטריה שיעזוב אך ללא הועיל. היות והחדר היה של "צבא הישע" הלכתי לבסוף מקרטעת לחלון והתחלתי לצרוח בכל הכח HELP. תוך כמה דק שמעתי צעדים ושתפסו אותו ומישהו הרגיע אותי בשפה האנגלית ואמר שהם מצבא הישע ועכשיו הכל בסדר כי תפסו את הפושע. פתחתי את הדלת והם לא עזבו עד שנרגעתי. בבוקר סדרו לי הסעה לנמל התעופה עם איש משלהם. לא הסכימו לתשלום. הכל היה בשושו. השומר האישי והמקסים שציוותו לי לא עזב אותי עד שעליתי למטוס. ולמה לי לחשוב מה אם....
****************************

חוץ מהעובדה שהספר סיפק לי זיכרונות מארץ הפרא הוא גם הבהיר לי שרובינזון היו לו שתי ידיים שמאליות וחוסר מזל מובהק. ואם נוסיף את העובדה המצערת שהוריו חשבו שהוא שלומיאל גמור וקיצצו לו את כנפיו כל אימת שיכלו. השאלה שנשאלה היא לאן כבר הוא יצליח להגיע? מטר שניים שלושה... האמונה בו הייתה כה קטנה שהוא בעצמו תהה לא פעם. וכך קרה שלאן שלא הלך הצרות הילכו אחריו כקסם בעולם. והוא כמו שאדם רודף אחרי פרפרים ברוח כך רדף הוא אחרי חלומותיו. אך גם בחלומותיו לא חשב שיכל הוא להיות כה מאושר.

אני לא חושבת שיש ארץ או עיר בעולם שביקרתי ושלא הלכתי בה לאיבוד באדיבות חוש הכיוון הלא מהולל שלי. בסוף אני תמיד מוצאת את הדרך איך שהוא. רובינזון קרה לזה השגחה אלוהית. תמיד שואלים אנשים "מה תיקחו אתכם לאי בודד". וכמו שהשאלה הזו לא רלוונטית בשבילי כי אני לא חושבת שהייתי שורדת דקה. כך לא חשבתי שמלאכת ההישרדות של רובינזון תביא עליו בסופו של דבר כזאת שלווה אלוהית. אך אין לזלזל בכורח המציאות שמכריחה אותך לפעול ולשים על השולחן את כל הידע שצברת בבואך אל הלא מודע. זה או להיות או לחדול. רובינזון הבין תהליכים גם אם על ידי ניסוי וטעייה הוא יצא מנצח. כי הוא ניצח הרבה יותר מאת הוריו שלא האמינו בו, הוא ניצח בגלל מי שהוא.

אז לאחר מסעות רבות שרובינזון ערך בחייו הוא הגיע למקומות של שפל שלא דימה לעצמו. אך גם רכש אמונם של אנשים ורכש חברים לחיים. אין מה להזכיר את הקולוניאליזם הרע ואת העובדה שאדם לוקח אדם כעבד. ושהשפעות התקופה ההיא לעולם לא ימחו מההיסטוריה והרעות החולות שבה. אז הספר הוא ספר מסע מדהים של אדם שהפך לעשיר בזכות האוצרות שהיו בתוכו. ואם תשאלו עצמכם למה התכוונתי אומר שפשוט צריך לקרוא בשביל להוריד בפני קרוזו את הכובע.

אושר צדקת הנאה מובטחת ותודה שהמלצת.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על רובינזון קרוזו [מהדורת כרמל]