ביקורת ספרותית על רובינזון קרוזו [מהדורת כרמל] מאת דניאל דפו
ספר מעולה

---

כמו רבים הכרתי את רובינזון קרוזו, מקריאה, כנראה מקוצרת וערוכה, אי-שם בילדות הרחוקה, ועד לפני כמה ימים לא חשבתי שיש טעם לחזור ולקרוא בו, זה הרי ספר הרפתקאות ארכאי וחביב לבני הנעורים. בעקבות המלצה חמה רכשתי את הספר במהדורה המלאה בהוצאת כרמל בתזמון מדויק של ימי בידוד, ונשאבתי לתוכו כמו בן תשחורת.
את העלילה של הספר, שיצא בשנת 1719 ונחשב לאבן דרך בספרות העולמית, והמבוסס באופן כללי על סיפורו של מלח בשם אלכסנדר סלקירק, כולם מכירים, שהרי רובינזון קרוזו הוא שם נרדף לאי בודד, לשנים של בדידות ושל הישרדות בתנאי קיום בסיסיים.

אכתוב רק כמה נקודות.
מתברר שגם לאחר למעלה מ-300 שנים הספר קריא מאוד, מושך, ולמי שלא זוכר ממש את הפרטים הוא גם מותח ומעורר עניין. הריאליזם שבו הוא נכתב, שהיה חידוש בכתיבה הספרותית הקלאסית שהייתה עד אז עסוקה בעיקר בכתיבה אפית מרהיבה ובדמויות מיתיות, הכישרון הסיפורי, ואפילו קמצוץ האירוניה שלו מצליחים לשרוד גם כיום.
רבים עסקו בניסיון להבין מה יש בו בסיפור שהצליח לתפוס בצורה כל כך חזקה את הדימיון ולשרוד מאות שנים. באחרית הדבר המצויינת כותב דוד פישלוב שהגרעין הסיפורי של דפו נוגע בנקודה מאוד מהותית של האדם המודרני, בנקודה שהיא חלום וסיוט גם יחד. החלום לברוח לקיום בראשיתי, טבעי, רומנטי, נטול מחויבות ועול חברתי, ומנגד הסיוט של כל בן אנוש, החרדה מפני איבוד כל היקר לנו, מפני אבדן הנוחות וההגנה שמספקת לנו החברה האנושית, והפחד של החזרה לדאגת הקיום הבסיסי.
הספר הוא לא רק הרפתקני, הוא כתוב בצורה אישית, אפילו ווידויית, כעין יומן אותנטי מעומעם במכוון ומנוסח באופן שלא ברור מה מתוכו נכתב בשעת האירוע ואיזה חלק מהווה כתיבה מתבוננת במבט לאחור, העוסק רבות בהרהורים ובתובנות של האדם אל מול כוחות הטבע, של המצב הטבעי אל מול הציוויליזציה, בין העולם האירופאי המתקדם לעולם "הפרימיטיבי", ושל האדם מול אלוהים. על אף שרובינזון מושלך לאי בודד, הוא לא ממש חסר-כל. דפו בחר לרובינזון את האפשרות לקחת מהאונייה הטרופה חפצים, כלי עבודה, מזון, אבק שריפה, רובה ותנ"ך. חפצים אלו מהווים את הקשר שלו לציווילזציה ואת האפשרות לכונן עולם חדש, בניית בית, מהפכה חקלאית בזעיר אנפין, ביות של בעלי חיים, והתמודדות עם איתני הטבע ועם "פראים" עוינים, ובעצם את חזרתו של קרוזו לציוויליזציה בכוחות עצמו.

יצירת מופת נבחנת בעמידותה וברלוונטיות שלה לאורך השנים, ואכן, רובינזון קרוזו יכול להזין קריאות שונות ומגוונות, פסיכולוגיות, תיאולוגיות, כלכליות (פישלוב מציין כי מארקס ראה בו ספר מבוא להסברת מושג הערך בכלכלה), (פוטס)-קולוניאליסטיות, אנתרופולוגיות ועוד. על אף הנאיביות שיש בו, העודף התיאולוגי-נוצרי, והפגמים העלילתיים הניכרים פה ושם לעיניים מודרניות השֹבעות סיפורי הרפתקאות ומתח, יש בו את אבקת הקסם שיש בה ביצירה אל-מותית, ויעידו על כך האדפטציות המרובות לליבה הסיפורית שלו.
אכן יצירת מופת.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על רובינזון קרוזו [מהדורת כרמל]