ביקורת ספרותית על גן-עדן לאישה מאת אמיל זולא
ספר טוב

---

אני לרוב היחיד שם. מבקרים נדירים נמצאים איתי מדי פעם. אני מקבל יחס אישי, מכירים אותי בשמי וחום משפחתי אופף את במקום. האור חזק רק בכניסה ויש שם פינות שהן מעט אפלות.
יש שם מוצרי תמרוקים מכל טוב והמחירים טובים . על מנת לבצע קנייה אצלם עליי לנסוע אליהם במיוחד, לחפש חנייה בכחול – לבן, למצוא אחת , לרוב מרוחקת. להגיע ברגל בכלל לא אופציה.
לקנות במרכז קניות זה סיפור אחר לגמרי. אורות בוהקים ומפתים מקיפים אותי מכל עבר, ניחוחות בושם עדין בנחיריי בכל מקום שאני נמצא. חנייה חינמית בקרבת מקום מוצעת לי בשפע, אני חבר מועדון חשוב ונהנה ממבצעים אישיים וצבירת נקודות. אני לא בא לשם כדי לרכוש מוצר או שניים. ובכל מקום מחייכים אליי מוכרות וזבנים צעירים שלכמה רגעים אני הופך עבורם לאיש חשוב מאוד. אני עובר בכל חנות או מחלקה ומצטייד בכל מה שנחוץ לי בעיר קטנה וממוזגת. האין זה דומה לגן עדן?

דניז בודו היתומה מגיעה עם שני אחיה הקטנים לפריז מוולון הפרובינציאלית. לאחר מות אביה, דודה בעל חנות הבדים ברובע סן - לזר הזמין אותם במכתב לבוא אליו ולהצטרף למשפחתו. כשנה היססה כי לא רצתה להיות לנטל, חשבה שתצליח להסתדר בעצמה. אך חיי העוני הפכו קשים מנשוא ואילצוה לצאת לדרך.

אולם דודה היקר לא עדכנה בדבר – מה חשוב מאוד. הוא כבר לא יכול לעזור לה ולכלכלה. המציאות השתנתה. ממש לידו קמה לה מפלצת שטורפת את פרנסתו ושותה אט אט את דמו. מפלצת ושמה "גן עדן לאישה". נמכרים שם בדים מרהיבים, המבחר שם עצום וגם במחירים אין לו סיכוי להתחרות איתם. אך לא רק בדים ישנם שם: תחרות, הלבשה תחתונה, קונפקציה (ביגוד מוכן, דבר נדיר באותם ימים). בנוסף מחלקת שטיחים, ממחטות, מטריות, נעליים... אז מה נותר לו? הוא בקושי מצליח להחזיק את עצמו,אשתו, בתו החולנית וחתנה המיועד. אך הוא לא מוותר. הוא עוד יראה לשרלטנים האלה מה זה סוחר אמתי. הוא נתון אפוא במאבק הישרדות שסופו ידוע מראש...

מי שהיה בחנויות הכל – בו הגדולות בפריז (Les Grand Surfaces) כמו "גלרי לפאייט", פרנטן, בון מארשה או דומיהם ברחבי העולם יבין מיד על מה מדובר כאן. כי הם היוו את ההשראה לזולה בכתיבת ספרו. הן תופסות רחובות שלמים, מרהיבים ונוצצים, מפתים כל כך. "גן עדן לאשה" שוכן גם הוא באזור האופרה בדיוק כמו כמה בתי מסחר הגדולים ביותר.

דניז ואחיה ראו אותו כשחיפשו את החנות של דודם. הם נשבו בקסמיו מן הרגע הראשון.

למרות השנאה האובססיבית של דודה לכל – בו החדש, נאלצת דניז להתחיל לעבוד שם כי המקום גם מאפשר מגורים, על מנת לפרנס איכשהו את עצמה ואת אחיה. תלאות לא מעטות עוברת הגיבורה הצעירה ב"מכונה" הגדולה. בנוסף לעוני המחפיר עליה להתמודד עם ניכור, עוינות, זלזול ובוז. אך בנחישות ועקשנות שקטה מפלסת היא את דרכה באילופה את החיה הטורפת.

לפני שקראתי את הספר חשבתי כי מדובר על מעין ספר מחאה של זולה כנגד אותן חנויות הכל – בו אשר קוברות את העסקים הוותיקים, מכיוון שכך הוא מוצג לעיתים קרובות. ואכן, הסופר המהולל לא חוסך מהם את חיצי הביקורת שלו. הוא מתאר את הניצול של העובדים, את הקלות הבלתי נסבלת של פיטורים והשלכה לרחוב, את האווירה הטעונה ומכוונת ההישרדות שם, שרבים כל כך חותרים תחת ממוניהם וחבריהם כדי להתבלט ולהתקדם על חשבונם. את חיי הזבניות שסובלות מהטרדה מינית בלתי פוסקת מצד הגברים ומיחס מתנשא של הלקוחות. הוא חושף בפנינו את יחסי ההון – שלטון כפי שהתרחשו באמת ואפשרו לאותן ענקיות לכבוש רחובות שלמים. אוקטב מורה, בעל הבית של "גן עדן לאישה" מתייחס לקהל לקוחותיו, המורכב מנשים כמו לשפחות שהוא הצליח לשעבד על ידי מבחר עצום, מראית עין של מחירים נמוכים, שאין הן יכולות לעמוד בפניהם, מוצרים מיוחדים שהוא מצליח לפתות אותן על ידם. בכלל בהקשר זה ישנם ביטויים בספר שאילו היה נכתב בימינו, ארגוני הנשים היו קורעות את הסופר לגזרים. אותו מורה רוקם מזימות עם ברון ארטמן (המייצג את אוסמן הנודע) על מנת להרוס את הבתים הישינים ולאפשר לאימפריה שלו להתרחב כביכול במסגרת תכנית התחדשות עירונית.

אולם במהלך הקריאה גיליתי שביקורתו של זולה היא מתונה יחסית. נראה כי הוא עצמו מוקסם מהם. הוא לא חוסך בתיאורים מדהימים ומפורטים של מרכולתו של "גן עדן" בצורה שזה יכול להתיש לגמרי את הקוראים במיוחד אם הם גברים. הוא מתאר את הארכיטקטורה החדשנית שלו המרהיבה ביופייה, העושה שימוש בזכוכית וברזל. המודל העסקי שלהם הוא מאוד רלוונטי גם לימינו ודרך זרימת ההון בו היוצרת הרווח היא מרתקת וגם יזמים יכולים ללמוד ממנה דבר או שניים. זולה ערך מחקר מקיף מאוד (שנשמר במקור בספרייה הלאומית) לפני שכתב את הספר ואף נעזר באדריכל שתכנן את "בון מרשה" המקורי.

למרות היותו של זולה סופר אוונגרדי ופריזאי, המסרים שמועברים על ידו ברומן לא יכולים להיקרא מתקדמים. ערך השמירה על הבתולין וההימנעות מאהבה פיזית הם הם המביאים את הגיבורה למקום החיובי הזה שהיא מגיעה אליו אחר כך. אין בספר גם בנות שמבטאות את מיניותן בצורה בריאה, יש רק "זולות". המין ברומן הוא תמיד חלק מאיזה "הסדר" על מנת ליהנות מחיים נוחים יותר. היחידה שזוכה לסלחנות מסויגת על אהבה חופשית מחתונה היא פולין, חברתה הטובה של דניז וגם זאת רק מכיוון שהמגע הפיזי מוביל אותה בסופו של דבר לנישואין עם בן זוגה.

בכלל נראה שבהקשר זה הושפע זולה מהפולקלור הצרפתי - נוצרי של הבתולה שמצילה את האומה והגיבורה היא מעין ז'אן ד'ארק שנוקמת את נקמתן של הנשים וכובשת בסערה את היעד הנכסף (אולם אין בכיבוש זה פרומיל של העצמה נשית וכל כולו שיר הלל לשמרנות ותפקידה המסורתי של האישה).

זולה גם מוסיף מלודרמה יתר על המידה על ידי כך שהוא מציג את הסוחרים הוותיקים כאידאולוגיים המסרבים "להיכנע" למסחר החדש גם שמוצעים להם סכומי כסף שלא חלמו עליהם ותפקידים נוחים בכל – בו. הם מוכנים להקריב את רווחת משפחתם ואף חייהם, רק לא לוותר. במקרים נדירים זה אמנם אפשרי, אך הסוחרים בסוף הם אנשי עסקים שמבינים עניין בכסף ובחיים האמתיים יודעים להתגמש בעניין זה. כמובן שהמחבר מוסיף (איך לא?) דמות חולנית, שמתה בסוף, צער אנושי מכל הסוגים ואישיות מושלמת בדמות הגיבורה הראשית שמיטיבה עם כולם.

העלילה מצליחה להיות מעניינת בגלל כשרונו של המחבר. אולם היא מגיעה למיצוי שלה בשלב מוקדם יחסית בספר ומשם הרומן הוא די סטטי, די צפוי וקיימת חזרה על אותם הדברים בדרכים שונות . התיאורים של הסחורה המשובחת ארוכים ומפורטים (מהבחינה הזו הרומן הזה הוא אכן גן עדן לנשים רבות) והסוף .... נאמר רק שסוף כזה נדיר אצל זולה.

בסופו של דבר מדובר בספר שכתוב טוב, מבוסס על תחקיר מעמיק ובמביא לידי ביטוי את יכולותיו של זולה.

זהו רומן על השינויים המודרניים הבלתי נמנעים שחלים בתחומי חיינו. יש בהם טוב ורע. הם כבירים, הם בולעים ומערבלים אותנו בין אם נרצה בכך או לא. זהו גם ספר על התמדה, על גאווה שקטה, על אהבה טהורה.

בסופו של דבר זהו ספר מאוד ראוי ורלוונטי, למרות חולשותיו.

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על גן-עדן לאישה