ביקורת ספרותית על גן-עדן לאישה מאת אמיל זולא
ספר טוב

---

Au Bonheur des Dames-"גן עדן לאישה", שפורסם בשנת 1883, והייתה לחלק מסדרת הספרים
"רוגון-מאקאר"- עליה שקד זולה. העלילה מתרחשת בשנות ה-60 של המאה ה-19, בצרפת ועוקבת אחר דניס-בודו שמגיע לפריס עם ז'אן ופפה היישר מהפריפריה הצרפתית. היא נועצת את עינייה ב"גן עדן לאישה", חנות כלבו גדולה ומרשימה, וחולמת לעבוד שם.
"הן תתנקמנה...תהיה אחת שתנקום בשם כולן, זה בלתי נמנע" (ע"מ 36). כך אומר לאחד העובדים מנהל החנות אוקטב מורה, לאחר שפיטר עוד זבנית שלא עשתה את עבודתה כשורה.

"לבסוף הבחינה בה הגברת אורלי עצמה, הופתעה לראות עצמה עומדת (..) "אז בת כמה את?".
"עשרים,גברתי." "עשרים?! את לא נראת אפילו שש-עשרה." (..)
"אבל מורה,, שהופתע לראות שוב את דניז, נרכן כדי לשאול את הגברת אורלי מה עושה שם הנערה הזאת. וכשהגברת ענתה שהנערה מציגה את עצמה לעבודה כזבנית , נעתקה נשימתו של בורדונקל, שבגלל הבוז שרחש לנשים ראה בהצעה הזאת יומרה.
"נו באמת! מלמל, זאת בדיחה או מה? היא מכוערת נורא".
"האמת היא שאין בה שום דבר יפה," אמר מורה, שלא העז לגונן עליה, אף כי ההתלהבות שהפגינה למטה, לנוכח התצוגה של בדי המשי, נגע עדיין ללבו".
(ע"מ 56-55).

דניס בורדו שחולמת לעבוד בחנות הכלבו- "גן עדן לאישה", מתקבלת לעבודה במחלקת הקונפקציות (ייצור המוני של בגדים) למרות העין העקומה שהיא מקבלת מאורלי- אחראית המחלקה ומעובדי החנות, מורא רואה בה משהו מיוחד.
היא תתחיל לעבוד כזבנית במחלקת האופנה, תזכה לתנאים סוציאליים בשהות בחדר של עליית גג. תקווה להרוויח עמלת מכירה בשווי 300 פראנק שתוכל לשלוח לאחים שלה ז'אן ופפה. בינתיים בעודה באה כול בוקר לעבודה בשמלת צמר שחורה, חושבים העובדים שאחיה הם המאהבים שלה, רוכשים לה בוז גלוי. בארוחות המחלקה בערב לא רוצים לדבר איתה, משל הייתה נטע זר, רק הזבנית פולין תיהיה לחברתה.

"מן הסתם היה המעיל מתאים יותר, לו שמלתה של מדמואזל הייתה פחות רחבה." והיא שלחה לעבר מורה את המבט הלעגני של פריזאית שגנדור מגוחך של בת הפרובינציה משעשע אותה. (..) "וכדאי היה גם להסתרק", מלמל. זה היה השיא. המנהל הואיל לצחוק, כל העלמות פרצו בצחוק, (..) אפילו המוכרות ממחלקת הלבנים הגיעו, ההמולה משכה אותן. (..) דניז החווירה עוד, מוקפת בכל האנשים הלועגים האלה. היא הרגישה שתומתה חוללה, שהוצגה לעין כול במערומיה, ללא הגנה. (..) "ברור אם כן? שתסתרק מח, זה לא יאה". אמר בורדונקל הנורא לגברת אורלי. (..) סוף-סוף ניגשה המנהלת והסירה את המעיל מכתפיה של דניז, ובתוך כך לחשה על אוזנה:
"ובכן, מדמואזל! הרי לך התחלה יפה. אבל באמת, אם רצית להראות למה את מסוגלת... אי-אפשר להיות יותר טיפשה מזה". (ע"מ 116-115).
דניז מושפלת לאחר שניסתה למכור מעיל לגברת דפרז' המרושעת- שביקשה ממנה למדוד את המעיל לעיני-כול, ובארשת רזונה ושערה הפרוע זכתה ללעג של כול החנות. היא מתפטרת.

דניז תחזור לדודה בורא, היא תשכיר חדר פשוט עם דיירים נוספים. בורא מרחם עליה ומעסיק אותה בחנות קטנה שמחזיק בבניין המוקף בכל-בו "גן עדן לאישה". בורה דוחה על הסף כול הצעות בנות מאות-אלפי פראנק ממורה לרכוש את הקומפלקס בו הוא מחזיק. דניז לאחר מכן תימצא עבודה בחנות אחרת תמורת 60 פראנק שמנסה להילחם עם "גן עדן לאישה". הם ימכרו משי שחור במחיר הפסד, רק בשביל לגלות ש"גן עדן לאישה נוהגת באותה טקטיקה". דניז לבסוף חוזרת ל"גן עדן לאישה", לאחר שאלף עובדים לפחות מועסקים בכול-בו הענק.
"מדמואזל, קוראים לך מההנהלה". היא שכחה את ההוראה שנתן לה מורה באותו בוקר, לעבוד במשרדו אחרי המכירה. הוא חיכה לה שם, בעמידה. כשנכנסה, לא הרפתה חזרה את הדלת, שנשארה פתוחה.
"אנחנו מרוצים ממך, מדמואזל", אמר, "וחשבנו להביע בפנייך את שביעות הרצון שלנו... את יודעת באיזה אופן לא ראוי עזבה אותנו הגברת פרדריק. ממחר תמלאי את מקומה כסגנית המנהלת" (ע"מ 266).
לאחר חזרתה לחנות, זוכה דניז לכבוד מחודש. מורה חושק בה וממנה אותה לסגנית מנהל במחלקת הביגוד.

"מורה הניח באטיות את הרשימות על השולחן. הוא הסתכל בדניז, שנשארה ישובה, והעט בידה. היא לא הסבה את מבטה , רק החווירה עוד. "תבואי הערב?" שאל בקול נמוך.
"לא אדוני", ענתה, לא אוכל. האחים שלי יהיו אצל דודי, והבטחתי לאכול איתם ארוחת ערב". (..) עכשיו החוויר הוא, לנוכח הסירוב השקט הזה. שפתיו נעו בהתרסה עצבנית. אבל הוא התעשת, עטה על עצמו שוב את הרשת האדון האדיב, המתעניין פשוט באחת העובדות שלו".
"ואם הייתי מפציר בך?... את הרי יודעת איזה כבוד אני רוחש לך." דניז המשיכה באותה נימה של כבוד.
"הטוב שלך כלפי נוגע מאוד ללבי,אדוני, ואני מודה לך על ההזמנה הזאת. אבל אני אומרת שוב, זה בלתי אפשרי, האחים שלי מחכים לי הערב". (ע"מ 295).
דניז זוכה לשלל פריווילגיות- עוברת לנהל עמדה בחנות לבגדי ילדים. מורה חושק בדניז ורוצה לשאת אותה לאישה, אך היא דוחה אותו על הסף.

"ואז התעורר גל חדש של אהדה כלפי דניז. כשבורדונקל, מובס, שב ואמר במר ייאושו למקורביו שהיה נותן הרבה כדי להשכיב אותה בעצמו במיטתו של מורה , הבינו הכול שלא התמסרה למורה, שכוחה העצום נובע דווקא מסירובה. מרגע זה ואילך נעשתה חביבה על הכול. איש לא יתעלם עוד ממחוות הטוב שחבו לה, והכול העריצו אותה על כוח רצונה. הנה אחת, לפחות אחת שידעה להניח את רגלה על צווארו של של בעל הבית ונקמה את נקמת כולם, אחת שידעה להוציא ממנו עוד דברים, לא רק הבטחות! והנה היא סוף-סוף, זאת שהביאה קצת כבוד למקופחים! כשחצתה את המחלקות- ראשה עדיין אך נחוש, מראה רך אך בלתי נכנע-
היו הזבנים מחייכים עליה, הם היו גאים בה, וברצון היו מציגים אותה אפילו לקהל הלקוחות. דניז,מאושרת, הניחה לעצמה להינשא על גל האהדה הגואה הזה. הייתכן, אלוהים שבשמים ?! (..) רק היא חשובה , רק היא יכולה, במלה אחת , להאיץ או להאט את הענק הזה מובס למרגלותיה. (ע"מ 353).

דניז-בורדו מרוויחה אלפי פרנקים מדי חודש, רוצה לעזוב את "גן עדן לאישה" אחרי שנחלצה מ חיי עוני. יושבי הכול-בו מעריצים אותה על שפילסה דרכה לראש מחלקה ולא נעתרה לחיזורי אוקטב-מורה – מנהל הכל-בו המאוהב בה.הקריאה בספר עם סגנון הכתיבה של אמיל זולה רווית התיאורים, מרגישה כמו ללכת לאיבוד בקניון. ה-happy-ending של דניז בורדו שתזכה להינשא באושר ועושר, הכן ספר קלאסי מופלא רקח זולא.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על גן-עדן לאישה