ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שבת, 19 באוקטובר, 2019
ע"י נונו
ע"י נונו
על ריצה למרחקים ארוכים, החיים וספרים טובים:
זוהי ביקורת מעט חשופה, יש שיאמרו לבטח שהיא חשופה מדי. למרות זאת, יש לי מעיין צורך פנימי לשחרר את מה שכתוב בה. מזהירה מראש שיש בה מעט טריגרים לכול מי שנושאים של משקל, אכילה, ספורט וירידה במשקל מעסיקים אותו.
***
לפני שאתחיל בכתיבת הסקירה עצמה יש לי מספר בקשות:
1) בזמן קריאת הסקירה אנא האזינו לרשימת ההשמעה הזו שלקוחה מתוך הסרט המקסים שמבוסס על הספר בכיכובה של בר בלפר המדהימה - https://www.youtube.com/watch?v=Rxe4fAnRPeU&list=PLevkTfR01kC61Nf6Rdn1OFgZ70bR-HZgI
2) אם במקרה מישהו מן הקוראים בסקירה זו מכיר אותי גם מחוץ לאתר, אנא כבדו אותי ואל תספרו את הכתוב בסקירה הזו לאנשים נוספים מבלי לשאול אותי.
3) אם קשה לכם לקרוא את הסקירה מסיבה זו או אחרת, בבקשה אל תקראו אותה!
עכשיו אוכל להתחיל לכתוב את הסקירה עצמה.
***
בשנה האחרונה אני עברתי שינויים רבים, הן מהבחינה החיצונית (מראה, משקל וכדומה) והן מהבחינה הפנימית (נפש, ראש, מחשבות וכדומה). הכול החל בתחושה פנימית שלי שאני חייבת להפחית מהמשקל שלי. לא יכולתי להמשיך להסתכל במראה ולא לסבול את הדמות שנשקפת אליי. אכן, משקלי היה גבוה מעט. מן הרגע הזה החל התהליך שלי לנסות לרדת במשקל. תהליך שהתחיל בצורה בריאה מאוד. התחלתי לאכול בצורה יותר מודעת, התחלתי להתאמן יותר; הכול היה בידיים שלי, בשליטתי. מהר מאוד הגיעו התוצאות. התחזקתי מאוד, הרזיתי הרבה והרגשתי טוב בגוף שלי. גיליתי כמה ספורט מרגיע אותי ונותן לי להרגיש אדרנלין מטורף בגוף. בין יתר הדברים שעשיתי (שהיו אימונים כול יום, בהיקף של שעה לאימון) התחלתי גם לרוץ. באמצע השנה אני ואימי נרשמנו למירוץ של חמישה קילומטרים. כול כך שמחתי בתקופה הזו, החיים חייכו אליי. התחלתי ללכת בחזרה מבית הספר שלי (שנמצא בקריית אונו) לבית שלי (שנמצא ביהוד) ברגל. מן הבחינה הלימודית הצבתי לעצמי מטרה ללמוד ארבע שעות ביום (כמובן בלי כול קשר לשעות שהייתי בבית הספר) ועמדתי בה. כול כך התגאיתי בהישגים שהגעתי אליהם. הכול נראה בשליטה, תחת הידיים שלי.
בערך בסוף יוני הכול התחיל לקבל תפנית. הקיץ הגיע ואיתו גם החופש הגדול. התחלתי ללכת להתאמן במכון כושר. המרחקים אותם רצתי גדלו, המהירות בה רצתי גברה, תרגילי הכוח אותם עשיתי הפכו יותר ויותר מתקדמים, הצלחתי להרים משקלים יותר ויותר כבדים. הרגשתי חזקה, אך כבר לא הייתי בשליטה. התחלתי לאכול פחות ופחות סוגי מאכלים, פחות ופחות קלוריות. התחלתי לפחד מלאכול מאכלים מסוימים כמו: לחם, פסטה, אורז וכו'. התחלתי לספור כול יום את מספר הקלוריות שאני מוציאה, מבחינת הראש שלי הייתי חייבת להוציא לפחות אלף קלוריות ביום. פחמימות הפכו להיות כמו אויב בעייני המוח שלי. ירדתי הרבה מאוד במשקל. כשחזרתי לבית הספר כבר לא היה אפשר להסתיר את העובדה שהרזיתי. אנשים החלו לדאוג. המצב שלי אכן התדרדר. לפני שבוע אימי טסה לכנס בפורטוגל מטעם מקום העבודה שלה. דודה שלי באה לבקר אותי ונחרדה מאורח החיים הלא בריא שפיתחתי לי. כשחזרה אימי מהכנס כבר הובן לכולם שאני סובלת מהפרעת אכילה. נלקח ממני המנוי למכון הכושר (כלומר, כרגע אני עושה אימונים בבית ולא במכון הכושר). אתמול אני ואימי הלכנו לבדיקות בקופת החולים ואכן התוצאות לא היו מפתיעות. ה-bmi שלי כבר נמוך מדי. אומנם לא בהרבה, אך עדיין אני נחשבת במצב של תת תזונה.
***
הספר "מישהו לרוץ איתו" מאת דויד גרוסמן הוא ספר סוחף. ממש כמו ריצה. ממש כמו דינקה הכלבה גיבורת הספר וכמו לילי הכלבה שנמצאת יחד עם משפחתי. מסופר בו על שני סיפורים במקביל: האחד הוא סיפורה של תמר, נערה אמיצה בת 16 שבעל כורחה צריכה לברוח מביתה יחד עם דינקה כלבתה ולצאת למסע מסובך ביותר. השני הוא סיפורו של אסף, נער מופנם בן 16 שבמסגרת העבודה שלו בחופש כעוזר בעירייה הוא נשלח לחפש אחרי הבעלים של דינקה (היא תמר) לאחר שדינקה נאבדת לתמר. לאט לאט ומבלי שתמר תדע בכלל מזה אסף מגלה עוד ועוד פרטים לגבי תמר ומתחיל להתעניין במי היא.
כפי שאמרתי, זהו ספר סוחף. בלשון המעטה סוחף. הספר הזה, ליתר דיוק, מטביע את הקורא בתוכו. ממש מטביע. הוא גורם לך לשכוח את העולם שלך לרגע, לחיות את העולם של תמר ושל אסף. לרוץ עם אסף ודינקה, לחוות את חוויותיה של תמר. לכמה רגעים הוא נותן לך לא להיות אתה ולשכוח מן הצרות שלך, מן המחשבות שלך ולטבוע אל תוכו. ספר מומלץ למדי, במיוחד למי שמרגיש אבוד בחייו ובמחשבותיו.
29 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
נונו
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה pulp fiction!
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
כל הכבוד על הנחישות.
קל להיסחף בספורט והרזיה וכך לגרום נזקים לגוף.
מאחל לך בריאות איתנה, שתמצאי את שביל הזהב שלך. |
|
נונו
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה תמס! אכן, אני התברכתי בסביבה מדהימה ותומכת שאין לי שמץ של מושג מה הייתי עושה בלעדיה.
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
יפה כתבת, ורגשת. המודעות והנחישות שלך מרשימים, טוב שיש לך סביבה תומכת לרוץ אתה, גם אם לפעמים זה קשה. המון הצלחה בהמשך.
|
|
נונו
(לפני 6 שנים)
תודה רבה רויטל ק.!
|
|
רויטל ק.
(לפני 6 שנים)
כמו שכתבו לפני,
המודעות העצמית שלך מרשימה.
מאחלת לך הצלחה בתהליך שאת עוברת. |
|
נונו
(לפני 6 שנים)
תודה רבה רץ! כול כך נכון מה שאמרת. יש הרבה אנשים סביבי שרצים יחד איתי, אבל לפעמים קצת קשה להקשיב להם.
|
|
רץ
(לפני 6 שנים)
כתבת מרגש, משהו על ריצה למרחקים ארוכים. קל לאבד בה, שליטה ולהקצין את הריצה, ריצה למרחקים ארוכים מחייבת אותנו להקשיב לגוף שלנו, ולחיות אתו בהרמוניה.
שנים חשבתי - מי זה המיהו לרוץ אתו - האדם שאתה יכול לסמוך עליו שהוא ירוץ לצידך, גם שקשה, וגם במשבר, אני בטוח שלצדך רץ המישהו הזה - את רק צרכה להקשיב ולבטוח בה/ בו.
|
|
נונו
(לפני 6 שנים)
תודה רבה כרמליטה ועמיחי!
לפרפר צהוב - יש משהו במה שאתה אומר. לגבי הספר - הוא מתאים גם לנוער וגם למבוגרים. הוא באמת ספר מצוין! |
|
פרפר צהוב
(לפני 6 שנים)
נונו, בהמשך לדבריו של סימנטוב, צריך להסתכל על הצד החיובי - את יודעת להציב מטרות ולהגיע אליהן. הבעיה היא שכאשר את מגיעה למטרה את בוחרת מטרה יותר רחוקה ויותר רחוקה והגעה למטרה הפכה למהות והשתלטה עלייך.
מה שאת צריכה ללמוד זה להשלים עם חוסר השלמות שלנו כבני אדם, לדעת שכל מטרה שמשיגים תבוא על חשבון משהו אחר ולחשוב האם זה כדאי. המתינות נותנת יתרונות של שלוות נפש שקיצוניות לא נותנת אף פעם. את הספר לא קראתי, אך אני מבין שזה ספר שמתאים בעיקר לבני נוער. |
|
עמיחי
(לפני 6 שנים)
חזקי ואמצי.
|
|
כרמלה
(לפני 6 שנים)
נונו, נשמע שאת עכשיו בדרך הנכונה.
בהצלחה! |
|
נונו
(לפני 6 שנים)
תודה רבה חני! אני מאמינה שאני בדרך למצב יותר טוב. מאוד מעריכה את הניסיון שלך לעזור!
|
|
חני
(לפני 6 שנים)
נונו זה זמן קריטי עכשיו. תקופת גדילה וכל זה...את חייבת לקחת את כל החתיכות ולחבר אותם לשלם.
לפעמים אנחנו תוהים אם בשל החיצוניות לא יאהבו אותנו כפי שאנחנו. קשה לתפוס אבל אנחנו הם הראשונים שצריכים לאהוב את עצמנו. כל השאר מסתדר.
מה שאנחנו לא אוהבים בנו נשנה אותו. כמו שהתחלת לעשות, אבל עם שליטה מבוקרת. כי יש לנו עוד חיים לעבור. ושלך רק התחילו. תמיד פה אם תרצי לדבר. והספר אחד המרגשים והיפים. וגם הסרט הבלתי נשכח. |
|
נונו
(לפני 6 שנים)
תודה רבה סימנטוב! הלוואי והיה לי הרבה כוח. בדברים מסוימים אומנם יש לי, אבל באחרים אצטרך לסגל לעצמי מעט יותר
|
|
סימנטוב
(לפני 6 שנים)
את נשמעת לי אחת שיש לה הרבה כוח
ואני מקווה שזה יעזור לך לחזור לשליטה. אני חושב שגם זה שכתבת פה על מה שקרה זה מראה על כוח ועל זה שאת מבינה שאת צריכה תמיכה וגם יודעת מאיפה להתחיל לחפש אותה וכל הכבוד לך על זה.
|
|
נונו
(לפני 6 שנים)
תודה רבה יעל הר! גם אני מקווה, זה תהליך קשה מלא בעליות ומורדות. את זה אני כבר יודעת. תודה רבה סקאוט! חיממת לי את הלב.
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים)
תיאור מצמרר וכתוב היטב של מסע להשגת שליטה שיצא מאיזון.
מאד מרשימה ההבנה שלך - את התהליך, את הסיבות, את המטרה. אני מקווה שאת הנחישות שהפגנת תוכלי לגייס גם לתהליך השחרור מהמצב שהגדרת "אבוד במחשבות ובחיים". |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים)
אני שמחה לשמוע.
ובכייף. נאמר מכל הלב. ואני מבינה אותך, גם אני חשפתי לא מעט מעצמי הביקורות בסימניה. זה מקום טוב לפרוק בו רגשות. (: |
|
נונו
(לפני 6 שנים)
תודה על המילים החמות! כרגע אני הרבה יותר טוב מאשר הימים האחרונים. תודה רבה! אכן לא פשוט לחשוף את עצמי, אבל משום מה דווקא בסימניה אני מרגישה בטוחה יותר.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים)
ספר מקסים וכואב לי לקרוא את השינוי הקיצוני שעברת. זה רק מוכיח שהגבול בין איזון לקיצוניות הוא דק מאוד ובהםרעות אכילה זה תמיד כך. גילוי העולם הספורטיבי והבריאותי מערער וגורם לך להתמכר התמכרות לא בריאה. ומה שלומך כעת, נונו יקירה? האם את מרגישה יותר טוב? לחשוף את עצמך ככה זה לא פשוט, צריך אומץ.
מאחלת לך שתצאי מהמצב הנורא אליו נקלעת במהרה. |
|
נונו
(לפני 6 שנים)
תודה!
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
יפה כתבת.
|
29 הקוראים שאהבו את הביקורת