ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 16 ביוני, 2019
ע"י
ע"י
קעעכח... כחאחעע... כככח... קככצצחעחכ! זהו, די, זה יצא לי מהגרון. זה על הרצפה, רטוב, ואני עדיין מסלקת שאריות בד וחוטים מהפה, כי הנה, אני מודה – אכלתי את הכובע. לא פחות משלוש פעמים בחיי הקצרים התחלתי את הספר הזה – את זה וכמעט כל ספר אחר של מאיר שלו – ולא הצלחתי לסיים. בכל פעם מחדש זה היה לי קשה, זה היה לי מייגע, זה היה לי מעייף נורא, וכפי שכבר אמרתי פעם – הבטחתי לעצמי שיום אחד זה יקרה.
והנה בא היום. רוח אלוהים שרתה עליי, או אי-רוח השרב, או משהו אחר, ואני חייבת להודות בכניעה שנורא נהניתי. מייגע או לא, אי אפשר לקחת ממאיר שלו את היכולת לקחת תמה או רעיון וסביבם לבנות סיפור מפואר ומורכב תוך שימוש בכל אסוציאציה או משמעות אפשרית ורלוונטית. לפעמים המוקד הזה הוא גינה, לפעמים הוא אישה חזקה במשפחה, והפעם אלה יונים – "שיודעות לעוף רק למקום אחד, לטוס עוף ושוב בין שתי נקודות", שצריכות "לאהוב את ביתן, אחרת אינן חוזרות אליו". דרך התמה הפשוטה הזו, לכאורה, אנחנו גם שומעים סיפור נוגה ויפהפה על אהבה, ועל בית, ועל זוגיות, ועל מה זה בעצם "זוג יונים" או התנועה הזו בין שני שובכים או הכמיהה הזו לבית.
במישור אחד, המאוחר יותר, מדריך תיירים בשם יאיר מנדלסון מספר את סיפור משפחתו. במישור המוקדם יותר, אנחנו נחשפים לסיפורם של שני צעירים בתקופת הפלמ"ח שנאחזו זה בזו באמצעות יוני דואר, כמיהה וגעגוע, ולאט לאט שני הסיפורים מתבהרים ומשתלבים וכן, נו, הם גם נורא מרגשים. צריך להגיד לשם ההוגנות שהספר מעט ארוך מידי, לא לגמרי אמין ולצד הרגש הוא קצת מעמיס בהתפייטות כמו שאופייני לשלו (איך אמר פעם מאיר אחר, "מה אני צריך את כל הליריות הזאת, עם כל הסמליות אשר בינה לבינה"), אבל בסך הכל זה חרה לי כאן קצת פחות ממה שציפיתי, והיה בסך הכל נורא נעים ומספק.
36 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גלית
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
גינת בר היה מקסים
ולאסתטיקה של הספר יש חלק נכבד בקסם,
הדבר היה ככה הוא אחד הספרים האישיים ועם זאת לאומיים ספוג באהבת הארץ והאדמה אוהב את גיבוריו למרות מגרעותיהם,ספר נהדר שהכיר לי את מאיר שלו (כלומר את הרומנים כי את ספרי העיון ואת טורי הדעה שלו קראתי שנים רבות קודם) |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
פרפר, הדבר היה ככה הוא תאונה ותאונה מצערת. הרומנים מופלאים וגינת בר מקסים.
|
|
|
רץ
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
יופי - כעת אני חוקר במסגרת לימודי קשר בין ספרות והיסטוריה, והפער ביניהם, (מסובך), בשכונת קטמון, והאופן בו קרב סן סימון , עיצב מחדש
את האזור, אחד מהספרים המשמשים אותי, הוא יונה ונער, שהרקע שלו הוא קרב סן סימון, בו אגב לקח חלק יורם קניוק, שכתב את תש"ח.
|
|
|
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
פרפר, תודה, קראתי את (ואפילו כתבתי ביקורת על) שניהם.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
Paper Jam, בענין מאיר שלו, אני יכול להמליץ על "גינת בר" הקסום, שיש להגיע אליו במצב רוח מתאים, המאפשר לקרוא בנחת ולהתענג על השפה ועל התיאורים היפים של הגינה.
לעומת זאת, אם יש לך קשיי שינה, את יכולה לקרוא ספר אחר של שלו - "הדבר היה ככה" - שיפיל עלייך שיממון :-) |
|
|
אנאקין
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
לא קראתי את כל ספריו של שלו (חסרים לי דווקא המוקדמים יותר), אבל מהשלושה-ארבעה שכן קראתי, זה האהוב ביותר. אני מבין אבל את האנטגוניזם ששלו מייצר, זה לא ריחוק מהדמויות, זה קצת ריחוק מהקורא. כתבתי כבר על ספר אחר שהוא כתב שהוא כנראה מודע מאוד לכמה טוב הוא כותב וקצת "משוויץ" בזה. קצת יותר מדי ציטטות תנכיות, קצת יותר מדי אקרובטיקה עם השפה. אבל זה כנראה סגנונו של האיש, צריך להחליט אם אוהבים או לא.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אדמה, זה לא נשמע כטיעון לוגי במיוחד.
|
|
|
אדמה
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
"אם אתה קורא רק את הספרים שאחרים קוראים, תוכל לחשוב רק כפי שהם חושבים." הרוקי מורקמי
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
כמה טוב שיש את מחשבות שיסכים איתי.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
ראסטה, צודק. שלו וגרוסמן, ואפילו אפלפלד, מעבר לריב.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אה... אל תגזימו, אף אחד לא רב. חבל על הזמן והאנרגיה.
|
|
|
נעמי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אפילו פורום צילום שהייתי חברה בו לפני שנים רבות הוחרב כך, ואם תמונה אחת מייצרת מריבות, קל וחומר אלפי מילים...
|
|
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
ככה זה, פייפר ג'ם.
ספרים מעוררים בנו רגשות, לפעמים חזקים. בתור בוגר מצולק של פורום ספרים ב-ynet, אני יכול להעיד שגם איפוק חשוב. היו ריבים שנגמרו לא טוב. :-| |
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אני לא חושב שאני צריך לנמק כשזה מגיע לגרוסמן או שלו...
|
|
|
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
ומיכל, לא משנה מה - לעולם, לעולם, לעולם לא להזמין לי אמבולנס.
|
|
|
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אתה רואה, עמיחי? אני יודעת גם לעורר ריבים, עצבים ודמעות, לא רק חיוכים.
|
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
היי rasta
, יכולת לוותר על ה'מטופש' ו'הזוי'. זו לא דעה, זה כינוי, ואפילו לא מנומק במיוחד.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
מותר דעות נוגדות, בהחלט, רק ככה מתפתח דיון מעניין ובכל זאת להגיד שמאיר שלו זה ספרות לא טובה, כמו התגובות האחרונות שלך על ביקורות של גרוסמן שגם הן הזויות בעיניי, זה לחלוטין מטופש. אבל היי זאת דעתי, אה?
|
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
חשבתי שמותר
דעות נוגדות, ואפילו נוגדות באופן קיצוני - חשבתי שזה מותר. ניסיתי לקרוא כמה מספריו. בלתי אפשרי בשבילי. הסברתי שאני לא בדעת יחיד, שהפיענוח של אותו מבקר ידוע את הקרירות
והניתוק של המחבר כלפי הדמויות, זה נשמע לי הסבר נכון. חושב שמי שאוהב דווקא ספרות, לא ישלים עם ספרות לא טובה בעיניו. תודה. |
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אהבתי את הביקורת פייפר, את יונה ונער טרם קראתי. בקרוב.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
קראת את שלו, מושמוש? אין לך מושג על מה אתה מדבר, אה?
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
חמוציל'ה, יעבור לך.
|
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
כללית
לקרוא את שלו זה לקלקל את הטעם.. המבקר שמחשבות לא אוהב כתב שעלה על הבעיה החמקמקה של הסופר: אין באמת בכתיבה חיבור
לדמויות. אם אני זוכר זה מה שהוא הסביר. ידוע שאצל עגנון יש ריחוק מהדמויות, שלדעתי בא מהמסורת (היהודית), שאתה בפומבי לפחות, חייב לא לרכל ולא להידחף לבנאדם. אז עגנון שומר על זה בכתיבה. אצלו זאת מסורת, כלומר זה שורשי. אצל שלו - אולי זה מבטא את האובדן התרבותי של חלק מהציבור, אבל כספרות בעיניי - לא קריא. תודה. |
|
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
חייכת אותי. :)
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אולי לא ספר מופת, אבל חמישה כוכבים זוהרים. אצל שלו אין פחות.
|
|
|
מיכל
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
טוב שזה כובע ולא מגבעת.
אחרת הייתי צריכה להזמין לך אמבולנס... |
36 הקוראים שאהבו את הביקורת
