ביקורת ספרותית על יונה ונער - ספריה לעם #554 מאת מאיר שלו
ספר טוב

---

"- הוא נהרג? איך?
- חסר היה כאן איך ליהרג? היית רק צריך לבחור: מכדור, מרסיס, בראש, בבטן, בעורק הגדול של הירך. לפעמים תכף ומיד ולפעמים לאט-לאט, כמה שעות אחרי שאתה חוטף.
עיניו הצהובות ננעצו בי. הוא הצטחק: תראה מה זה, יצאנו לקרב עם יוני דואר, כמו ביוון העתיקה"

===
איכשהו קרתה כאן תקלה שצריך לתקן אותה. כשנכנסים ל"דף" שלי באתר, ומסתכלים על "רשימת הסופרים של נצחיה", מגלים שבראש הרשימה נמצאים באלאדצ'י וצ'יילד, מה שיוצר את הרושם כאילו אני קוראת אך ורק מותחנים ולא ספרות גבוהה יותר. לא שיש משהו רע במותחנים, ובכל זאת, כדאי לשנות קצת את הרושם. אז הלכתי ובדקתי איך נספרים לרשימת הסופרים. אז דירוג נספר וכתיבת סקירה נספרת, ואם גם דירגת וגם כתבת סקירה זה נספר כפול. מה לעשות שצ'יילד ובלאדאצ'י גם כותבים המון ספרים וגם קל נורא לכתוב עליהם ביקורת, בעיקר בגלל שהם נכנסים לאיזו שהיא מתכונת קבועה שמאוד קל לזהות.

ומה לעשות שקראתי את מאיר שלו, אבל לא תמיד נפניתי לכתוב סקירה? ומלבד זאת - 105 סקירות לפני, מה יש כבר לחדש על פניהן. עם זאת, משימה היא משימה, וכשמצאתי את הספר באקראי בספריית רחוב, נפניתי לשבת ולתקן את המעוות ולכתוב סקירה. וכך להכניס את מאיר שלו לראש "רשימת הסופרים של נצחיה". זה גם מסתדר עם אופנת ספרי דור תש"ח ומלחמת העצמאות שאני קוראת בעת הזאת, היא עת מלחמת הקוממיות השניה (והחשובה) של מדינת ישראל. שכן הספר עוסק בדור תשח ובלוחמי הפלמח, יחד עם עוד דברים.

הדובר, כי בספרי מאיר שלו תמיד יש גיבור והוא דובר, כותב בגוף ראשון גם על עצמו וגם על סודות מזמנים עברו. אז הכותב הוא יאיר מנדלסון, מדריך טיולים. והטיול הפותח את הספר, זה שממנו נפתח עניין יוני הדואר בפלמ"ח, הוא טיול לתירים מארצות הברית ב"רכס השיירות" שבמבואות ירושלים, ובירושלים עצמה.בסקירות כתבו "אהבה ומוות, הצמד הנצחי של הדרמות הגדולות", וזה נכון. מרק כותב שנדרשת סבלנות שכן "העלילה מתקדמת באיטיות כמו זבוב שטבע בצנצנת דבש." אבל הוא ממליץ להצטייד באותה סבלנות כי היא משתלמת מאוד.

"יונה פשוטה למראה. כחלחלה אפורה, רגליה שני ושני פסי טלית כהים מעטרים את האברות. יונה ככל היונים. דומה לאלף יונים אחרות. רק אוזנו של מומחה יכולה לקלוט את עוצמת החבטה של הכנפיים, הכפולה מחבטת כנפי יונה רגילה. רק עיניו יכלו להבחין בחזה הרחב, העמוק, במקור שהמשיך את שיפוע המצח בקו ישר, בתפיחה הבהירה האופיינית שעל חיבורו של הראש. רק לב של אוהב יכול לתפוס ולהכיל את כל הגעגועים שנצברו בה, התוו לה כיוון ויצקו בה כוחות. אבל עיניו כבר חשכו, אוזניו כבר נחרשו, ליבו התרוקן ושקט. נותרו רק היא, ערגתה לביתה, משאלתו האחרונה."

זה התיאור, בתחילת הספר. אנשים לא אוהבים תיאורים. אבל מאיר שלו כן, בעיקר תיאורי טבע, כי הוא אוהב טבע ומיטיב לתאר אותו. ואצל מאיר שלו אי אפשר לדלג על תיאורי הטבע. מי שעושה את זה מחמיץ חלק מהסיפור, את התמצית המרכזית, כי הציטוט הזה, החלקי, שהבאתי, הוא התמצית המזוקקת של הסיפור. הוא הלב, המובא כבר בהתחלה, וכל השאר הוא רק קילוף של הקליפות המביאות אל הלב הזה, עמוד אחרי עמוד. אשריקו כותב בביקורת שלו שאמנם הוא קרא רק שלושה ספרים של מאיר שלו, אבל מהם כבר חילץ תבנית של הכתיבה שלו. זה לא הגיוני ולא ישר לחלץ הכללה משלושה ספרים, אבל במקרה הזה אשריקו צודק. מאיר שלו מספר את אותו סיפור עצמו בכל אחד ואחד מהספרים שלו. והוא צודק. זה תמיד הארץ, בתשתית ום המדינה או לפניה, סודות משפחתיים שנגלים לאט לאט, יחד עם מושג שאשריקו קורא לו "ריאליזם קסום" שמעולם לא הכרתי, אבל אם חושבים על זה - הוא נכון כאן. זו באמת התבנית, ואלאפנטוס כותב בסקירה שלו שאילו היו מביאים את הספר בלי שם הכותב, עדיין חותם הכותב עליו ואפשר לזהות מהקריאה.

"נראה שבשובם לארצם סיפרו עלי הצפרים האנגלים לחבריהם, כי אלה התחילו מתקשרים ובאים, ושמי התפרסם גם בקרב סוכני הנסיעות. אושרו של גבר צעיר, האושר של עצמאות כלכלית, מילא אותי. חשתי שאני ממריא, שכנפי נפרשות. וכיוון שלאמי לא היה כסף ואביכם התנגד למקצוע שבחרתי לי, ושב ואמר לי ש'עוד לא מאוחר, יאירי, להחליף את הכיוון המוטעה' - פניתי אל משולם פריד שייתן לי הלוואה, שאוכל להתארגן ולרכוש לי את הרכב הדרוש. רק כמה שנים עברו מנפילתו של גרשון ומשולם היה מוציא את המטפחת הגדולה מכיסו בכל פעם שבאתי לביקור: 'מאז שגרשון קשה לי לראות אותך'. כך אמר מאז נפילת בנו, וגם היום הוא אומר כך: 'מאז שגרשון...' בלי הפועל הנורא שצריך לבוא אחרי השם".

פסקה קטנה, אבל תראו איך היא מספרת כבר סיפור שלם. וככה זה הספר - אפשר לקרוא בלגימות קטנות כי כל פסקה או שתיים מספרות סיפור. סיפור שהוא גם נפרד וגם מחובר לסיפור הכללי. אני לא אתפעל עד הסוף, כי הסוף מופרך והסיפור במוקד פנטסטי עד בלתי אפשרי. יש שאומרים שגם הפרטים ההיסטוריים לא מדויקים, אבל בזה לא התעמקתי. ספר קטן, מאיר-שלוי מאוד, על אותה תבנית סיפורית ידועה, כתוב היטב באותה כתיבה ידועה, ונעים לקריאה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על יונה ונער - ספריה לעם #554