ביקורת ספרותית על הנפשות האפורות מאת פיליפ קלודל
ספר טוב

---

בעיירה צרפתית קטנה שלוש נשים מתות זו אחר זו - ילדה יפהפיה בת עשר נרצחת, מורה צעירה ויפה נוטלת את נפשה בכפה, ואישה צעירה מתה בעת לידת בנה הבכור.
האם יש קשר בין המקרים?

יש קשר, קודם כל כי כל מקרי המוות קורים ב-1915 והם בולטים על רקע "המגמה ההפוכה" בת הזמן לפיה דווקא גברים מתים במלחמה המשוגעת שמתרחשת לא הרחק, באחת החזיתות של מלחמת העולם (הסופר והקוראים יודעים שהיא הראשונה).
האם יש קשר נוסף?

המספר של הסיפור הוא שוטר. שוטרים יודעים כל מיני דברים על כל מיני אנשים. גם השוטר שלנו יודע הרבה על תושבי העיירה. הוא גם יודע לכתוב. כלומר פיליפ קלודל כותב יפה באמצעות גיבור סיפורו.
סגנון הכתיבה של קלודל שובה לב. תיאוריו ציוריים, קלים לדמיון כמו תמונות מסרט מוכר, ושזורים בהומור חביב ונעים. קלודל אוהב את הדמויות שלו. הוא מחייך איתן, קצת צוחק איתן, אך אף פעם לא עליהן.
אווירת הספר ברובו הזכירה לי את הסרט הצרפתי המוצלח למדי "שנים של אירוסין" של הבמאי ז'אן פייר ז'אנה.

אני חושב שזה לא מקרה שנזכרתי בסרט. קלודל הוא גם במאי סרטים, ובספר מצויות דמויות אופייניות לסרטים צרפתיים על הפריפריה - קציני משטרה זללנים ומושחתים, משפטן חמור סבר שכמו לקוח ממקום אחר, טבחית טובת לב ושמנה, מורה חיננית כקרן שמש.

כיף לקרוא את קלודל. מדי פעם הוא מעיר הערות אגביות חכמות על הדמויות שלו ועל החיים בכלל. לא משהו שלא ידענו, אבל הן מנוסחות יפה ובחן.

סוף הספר מוקדש לפיצוח שאלת השאלות של הספר - מה הקשר בין מקרי המוות האלה? ובכן מסתבר שיש, והוא גרוע ממה שחשבתי.
חטפתי את הכאפה שלי. לא ראיתי את זה בא. נתתי לקלודל לעבוד עליי.

ספר יפה, מהנה ומומלץ.

» ביקורות נוספות של עמיחי
» ביקורות נוספות על הנפשות האפורות