ביקורת ספרותית על הנפשות האפורות מאת פיליפ קלודל
ספר טוב

---

מזל שקראתי את "הדוח של ברודק" קודם אחרת לא בטוח שהייתי בוחרת לקרא ספר נוסף של קלודל והייתי מפסידה. "הנפשות האפורות", ככל שהמשכתי לקרא נדמה לי כאילו זו טיוטה או מסגרת ל"דוח של ברודק" הרעיונות האנטי מלחמתיים החריפים, אהבת הטבע ובעיקר פרחים, חיבה לכומר כאדם משכיל אך פיקפוק בריטואל הדתי ובקיומו של אלוהים וחיבה למורה גם כן בשל היותו בעל מחשבה, משכיל הומני, ויש כמובן את כותב הדוח ואהבתו הטרגית לאשתו הצעירה. סטריוטיפ של כפר נידח על תושביו שרובם הגדול אינם אלא אספסוף קשה יום בור ועם הארץ, תנאים המאפשרים לבעלי השררה לנהוג כרצונם באכזריות ורשעות שרק בני אדם מסוגלים לה. ובתוך הכפר דמות "המכשפה" הזקנה החיובית שהמחבר מיודד איתה. לתוך המסגרת הזו, עם שינויים קלים פה ושם, יוצק קלודל את הסיפור שלו. בספר הזה זהו סיפור בלשי שעוקב אחרי רצח ילדה שמזמן לקלודל לבטא את כל סלידתו, תוך ביקורת נוקבת, ממלחמה ומטיפשותם של הששים אלי קרב, את שנאתו לשולחיהם, את החממה של הבורות והנחשלות לרוע אנושי. אלא שכאן ,בספר זה נפל למלכודת מיותרת של מיסטיקה בגרוש, של טכניקת הסיום בבום כדי להשאיר רושם. בדוח של ברודק נעשו התיקונים הנחוצים ויצא ספר מצוין. על "הנפשות האפורות" אפשר לוותר אם קוראים קודם את "הדוח של ברודק".

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על הנפשות האפורות