ביקורת ספרותית על הנפשות האפורות מאת פיליפ קלודל
ספר טוב

---

מה גורם לנו לצפות מאנשים להתנהגות מוסרית? השאלה הזו מנקרת בי יותר אחרי שקראתי את הספר הזה. הרי די ברור לכל מי שעבר את גיל התמימות ש"התנהגות מוסרית" אינה ברירת המחדל של המין האנושי, למרות מה שנאמר בכתבי הקודש. אפשר בהחלט שזו תהיה התנהגות לא חריגה בזמנים רגילים. אבל מה קורה כשיש משבר? כשמשהו הופך את הקערה על פיה? אז צצה ההתנהגות האנושית "הטבעית", שלמרות שאנחנו מגנים אותה בכל פה, היא ברירת המחדל האמיתית. ואז העולם נחלק בחדות - הרשעים שהם השורדים בעלי מעט מוסר והרבה רצון לקחת - והתמימים - שהם הרוב המשועבד לראשונים.

זה הספר השלישי של פיליפ קלודל שאני קוראת, והוא משרטט לי סגנון והשקפת עולם ברורים של הסופר. קלודל הוא אחד מאותם "תמימים" המצפה לטוב ומוסר, וכותב על הכי גרוע, משל אומר - תראו לאן הדברים יכולים להידרדר אם לא נאמץ התנהגות מוסרית. הוא כותב על מלחמות מתוך גישה פציפיסטית עמוקה. בספר הזה זו מלחמת העולם הראשונה, ב"דו"ח של ברודק" מלחמת העולם השניה, ב"נכדה של מר לין" אחת מהמלחמות הרבות שהתחוללו במזרח הרחוק. המלחמות משמשות רק רקע ל"יצר לב האדם רע מנעוריו" שהוא המוטו המלווה את ספריו. הוא מטשטש את מקום המגורים: העיר, העיירה, הכפר בשלושת הספרים אינו מפורט וברור שהוא מומצא. אליבא דקלודל - הוא לא חשוב. הוא דומה לכל מקום. יש טוב בסיפוריו: יש אנשים שלבם נחמץ על עוולות, אנשים אוהבים, אנשים המוכנים להתגייס למען אנשים אחרים גם כשזה נוגד את האינטרס שלהם, אבל כל אלה אינם משנים את תמונת העולם. מי שמשנים הם הרשעים הנחושים ובעלי כושר ההישרדות המפותח.

קלודל הוא מספר של אווירה ומלים. הוא כותב מילים כמו שצייר מצייר על הבד: מטשטש קצת פה, מדגיש קו שם, מושך את הקורא לסיפור פתלתל, עובר מהווה לעבר ולעבר רחוק, ומגיע בסופו של מסע לסגירת מעגלים, לסוף - שגם אם נשאר לכאורה מעורפל כמו בסיפור הזה, הוא סוף סגור הפותר את השאלות שהתעוררו. ונשאלת השאלה מה גורם לנו לצפות שסופו של סיפור צריך לפתור את השאלות שהתעוררו? הרי אנחנו יודעים כבר שבחיים אין מענה למה שמסקרן אותנו, והרבה תעלומות נותרות בלתי פתורות. קלודל, מכל מקום, מאמין בהתנהגות מוסרית ובסוף "סגור". ומי מכם שאוהב ספרים שהייאוש שהם מתארים מחפה על אמונה עמוקה בטוב שבאדם, שאוהב כתיבה פיוטית וסיפור עם עלילה יאהבו, כנראה, את ספריו של קלודל - שבסופו של דבר, למרות שהעלילות שונות והתקופות אחרות, מספרים למעשה את אותו סיפור.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הנפשות האפורות