ביקורת ספרותית על 1984 - ספריה לעם #154 מאת ג'ורג' אורוול
ספר טוב

---

מאחר וזו אחת היצירות הגדולות ביותר של המאה ה20, לא נותר יותר מה לומר על הספר הזה שלא אמרו קודם.
אני פגשתי אותה לראשונה בגיל 14, גיל קצת צעיר כדי להבין אותה לעומק, אך כן מתאים כדי להתלהב ממסרים בולטים ונוקבים כנגד החברה וכדי לפתח פוביה מחולדות ועכברים שכנראה לא תיעלם עד יום מותי.
עכשיו כשנאלצתי לכתוב ניתוח של הספר, בגרסתו האנגלית, היה לי זמן לשים לב לכל הדברים שלא שמתי לב אליהם בכיתה ט', אז, כשפשוט התלהבתי מהאפשרות להגיד "מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערות היא כוח" ולהרגיש אינטלקטואלית לגילי. בעיקר שמתי לב לדברים שגורמים לי להסיק שלאורוול יש מאמי אישוז חזקים. היחס של ווינסטון, הדמות הראשית, ושל הספר עצמו כלפי נשים, מחפיר. כבר בהיכרות הראשונית שלנו עם ווינסטון אנחנו מגלים גילוי שנאה קיצוני שלו לנשים, שנובע (כפי שאנחנו מגלים בהמשך) מרגשות נגטיביים כלפי אמו ואשתו. בעמודים הראשונים אנו פוגשים בווינסטון המפחיד, שנתקל בבחורה יפה וכל מה שבמחשבותיו הוא הרצון העז שלו לאנוס אותה באלימות. הוא גם מציין במפורש שהוא שונא נשים, בייחוד צעירות ויפות.
"אבל איך הספר כזה אנטי כלפי נשים אם לוינסטון יש פרטנרית?", אתם בטח שואלים. טוב, ג'וליה איננה ככל הנשים. הדיאלוגים בין וינסטון לג'ולחיה טורחים להבהיר לנו מפורשות שבניגוד לאשתו של ווינסטון, ושאר הנשים של המפלגה, ג'וליה היא ההפך מאורתודוקסית, צנועה וצבועה. אפילו ג'וליה עצמה מדברת על כמה היא שונאת את הנשים האחרות, אגם רק את הריח הנורא שלהן. בקיצור, ג'וליה היא יותר גבר מאישה בעיני ווינסטון, והיא גם מוכנה לשכב איתו כאקט מחאתי כנגד המפלגה, שזו בכלל תכונה מצוינת לאישה. ג'וליה היא האישה היחידה שווינסטון מצליח לחבב, וגם זה אולי רק בגלל שנאתו העמוקה כלפי המפלגה ואהבתו כלפי מין וולנטרי.

בקיצור, אתם יודעים מה אומרים, בכל יצירה ספרותית יש קצת אמת לגבי הכותב. אנו למדים פה שככל הנראה, אמא של אורוול הייתה אישה קשה.

» ביקורות נוספות של may
» ביקורות נוספות על 1984 - ספריה לעם #154