ביקורת ספרותית על 1984 - ספריה לעם #154 מאת ג'ורג' אורוול
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 30 במאי, 2016
ע"י אור


זה הספר הטוב ביותר שקראתי. ההצהרה הזו בוקעת ממני לעיתים, אך הפעם אני עומד מאחוריה, הספר הזה יהיה בעשירייה שלי עד יום מותי.

בעבר, עזבתי אותו בתחילתו (נדיר אצלי – קרה עם שלושה ספרים בלבד). השפה הארכאית, הכתב הקטן והיעדר השטף גברו עליי, וטוב שכך, כנראה שעוד לא הייתי מוכן.

מאה וחמישים העמודים הראשונים הם הכנה למסה האדירה של אורוול - תשעים עמודים, שבין השורות שלהם מסתתר זהב. מסה שעל פני השטח עוסקת בביקורת שלטונית נוקבת, אך מתחתיה גם בפסיכולוגיה, פילוסופיה ומוסר.

למרות שהפגין סלידה כלפי המשטר מלכתחילה, לא פיתחתי אל וינסטון סמית אמפתיה מיוחדת, נהפוך הוא. רק בשלב העינויים, כאשר היה בעיצומו של המאבק הפסיכולוגי (בו עתיד להפסיד), הפך "האדם האחרון", לאחת הדמויות האהובות עלי (בשל מורכבותו השכלית וחוסנו הנפשי).

סקירותיי, נכתבות קודם כל עבורי (על מנת להעמיק בספר ולהותיר אמת מידה לעתיד). כמותן, גם הסקירה הזו. סדר לוגי טיפוסי לא יופיע בה, שכן, הרומן טלטל אותי באופן בו בודדות היצירות שהצליחו (האחרונה בהן, "מועדון קרב").
אינני נוהג לקרוא ספר פעמיים, אבל את הרומן הנ"ל אקרא שוב ושוב, עד שארד סופית לעומקו.
סקירתי זו היא הראשונה לספר, אולי הראשונה מני רבות.

עלילת הסיפור מתרחשת בלונדון, אם כי ניכר כי המשטר מתאים יותר לברית המועצות (קומוניזם). ניתן למצוא גם נקודות דמיון למשטר הנאצי – התעמולה המניפולטיביות, השוואה בין בני אדם ובעלי חיים וזהות האויב העיקרי (יהודי – גולדשטיין).

הספר נכתב כעשור לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ביובל האלים ביותר שידעה האנושות. אם הייתי כותב בימים אלו, סביר להניח שגם אני הייתי נוטה לסגנון הדיסטופי.

התכלית של "שיחדש", הלשון החדשה באוקיאניה, היא להותיר את הציבור בקיבעון מחשבתי (המסרב להכיר במטרת המפלגה). אני רק יכול לתאר לעצמי, את ייסורי האדם שאינו מכיר את המילים לתאר את תחושותיו.
הרעיון לצמצם את מכסת המילים במקום להרחיבה, הוא לא פחות מורכב ומרתק מהעשייה הנוכחית.
בנספח, מחלק אורוול את "שיחדש" לשלושה אוצרות מילים. יתכן שמדובר בטעות בתרגום, אבל אילו מדובר במינוח של הסופר, מדובר באירוניה יפה.

אורוול צמח בחברה סוציאליסטית והביקורת כלפיה יקדה בלבו. בספרו זה, הוא מציג בפנינו את השלב האחרון באבולוציה שלה – הסוציאליזם אפשרי רק בעולם בו נשלל מהאדם יסוד החיים (שאיפה לקדמה, משפחתיות ומימוש יצרים) ובו השלטון הוא הערך העליון (גם בפני אלה, שמעמדם רם). רק כאשר ייעקרו מהאדם יצריו, תסולף במגמתיות האמת, ויחוסלו ניצני ההתנגדות, יתקיים שוויון מלא בין האנשים. אולם האם שוויון בעולם בו השנאה, המלחמה והבורות הם ערכים עליונים הוא שוויון כדאי? במה נותר לאדם לחלוק? אלו השאלות שמטיל עלינו אורוול.

תפיסתי השלטונית אינה מגובשת, היא נעה בין סוציאליזם וקפיטליזם. אני תומך בשוק חופשי, תחרות וצמצום מעורבות הממשלה. עם זאת, אני חושב שמעורבותה, הכרחית בתחומים מסוימים (כגון בריאות, חינוך ורגולציה).
הרעיון הקיבוצי, תמיד קסם לי, אבל ההיסטוריה מוכיחה שהטבע האנושי (חמדנות, דאגה לפרט/משפחה) אינו מאפשר אותו. תיאורטית, הוא נפלא, אך מעשית, בעייתי ביותר.

גולת הכותרת של הספר היא ביקורתו השלטונית, אולם אותי כבשו במיוחד, המסרים ברבדיו העמוקים.
המאבק הפסיכולוגי של וינסטון נוכח שטיפת המוח והעינויים היה מרהיב. הוא מעלה הרהורים אודות ניצחון הנפש על הגוף והתפעלות כלפי הדמות. תבוסתו בסוף הסיפור הייתה צפויה, אם כי כואבת, עד מאוד. מפלתו טמונה, בין היתר, בעקרון ה"דוחושב" - מיומנות פסיכולוגית מפעימה, הדורשת מחבר המפלגה להבין את השקר ולהתכחש אליו, בעת ובעונה אחת.
במישור הפילוסופי והמוסרי נחבאים מסרים מרתקים. בין היתר, תפיסת הסוליפסיזם הקיבוצי (כל עוד המפלגה חיה, חבריה חיים). האם קיומו של רעיון אותו מימשנו (באמונה שלמה), מעיד כי גם אנו קיימים? גם לאחר לכתנו הפיזית? זוהי רק אחת, מהתהיות המטפיזיות העולות מן הכתוב.

אורוול ברא עולם דיסטופי חסר פגמים. כל התפרצות ספק, נענית בתשובה. כל זעזוע באמינות, מוסבר עד תום.

מדובר במסה ייחודית, ובספר חובה.

שתיים ועוד שתיים = חמישה כוכבים מושלמים.
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני חודש)
אחרי אקונין עמיחי.... או שאקח אותו אתי לחופשה..
תודה. המון התלהבות יש פה
אז משהו טוב בוודאי ייצא.
עמיחי (לפני חודש)
חני, עשי לעצמך טובה וקראי יום אחד את "1984". אין מצב שתצטערי. :-)
חני (לפני חודש)
האמת שהוא נשמע נפלא! מפרש ומבאר לנו
תמונה של העולם על פי הגוונים השונים של השלטון.
מצד אחד קפיטליזים מביא לתחרות בריאה וטובה
והוזלת עלויות . טוב לאוכלוסיה. מצד שני רשתות גדולות אוכלות את הקטנות. המכולות יעלמו
והחנויות הקטנות...נוסטלגיית שוקו ולחמניה מהמכולת תעלם.וגם יחס אישי...כבר עכשיו הכל גדול וממוסחר.
סוציאליזים רומנטי מאוד אך עובדות מדברות בעד עצמן...בקיצור טוב שקראתי את סקירתך היפה.
תודה.
אור (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה "האופה בתלתלים" :)
אור (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
זשל"ב הכתב גורם לי להרגיש זקן, באור יום, אני מדליק את מנורת התקרה ומנורת השולחן, ועדין מכווץ את העיניים... וכשאני מכווץ כל כך הרבה את העיניים אני מרגיש כאילו אני הולך להירדם (אבל זה כבר קצת פחות אשמת הספר)...

אני חושב שאפשר להוציא מהדורה ידידותית יותר לקורא, גם מבחינת הכתב, ואולי גם מבחינת השפה....
האופה בתלתלים (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
ביקורת מקסימה, הקדמה יפהפיה!

הרעיון הקיבוצי קסם לי אולי רק בקריאת ספרי קיבוץ. מקסימום. זה רעיון מחריד...
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אצלי המקום ראשון כבר תפוס: הארי פוטר, כמובן.
הספר מצויין, אבל הוא לא בעשירייה הפותחת. אולי ברשימת ה- 20 הספרים האהובים, או ב- 30.
בכל מקרה, ביקורת יפה. לא מבין מה כולם מפחדים מהכתב. אחלה כתב, אם אתה שואל אותי.
גלית (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
מה שיעל מה שאפרתי
אור (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
קיבלתי.
yaelhar (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
נכון הקומוניזם הוא זרם של הסוציאליזם.
כמו שתאים סרטניים הם בסך הכל תאים רגילים שהשתנו שינויים זעירים.כמו שאני חושבת שאי אפשר להתייחס לאנרכיה כמו "זרם" של דמוקרטיה, כך לא הייתי מגדירה קומוניזם בהקשר של סוציאליזם.
אור (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אפרתי, אולי שווה לתת מתישהו עוד הזדמנות, אבל כשתצא מהדורה ידידותית יותר לקורא
אור (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
yaelhar, הקומוניזם הוא זרם (סוג של התפתחות) בסוציאליזם, אז הרשיתי לעצמי להתייחס לסוציאליזם ככלל.
אור (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
בלו-בלו, שמח שאני לא לבד
אור (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
מחשבות, כמדומני גם אתה מחזיק ברשימת נצח, לא כך?
אור (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
מחשבות, כמדומני גם אתה מחזיק ברשימת נצח, לא כך?
אור (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אלון ומחשבות, יכול להיות.

יש לי נטייה להתלהב יתר על המידה מספר מופת בתום קריאתו (לעיתים היא דועכת בחלוף הזמן). אבל הפעם אני עומד מאחוריה. יכול להיות שעוד עשרים שנה, הוא לא יהיה אפילו בחמישים הכי טובים שלי (מדובר בדירוג פנימי, אין לי באמת רשימה), אבל נכון לעכשיו הוא בהחלט אחד הספרים הטובים יותר שקראתי. אולי הזמן, ומאות ספרים נוספים, יגידו אחרת.
אור (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה מסמר, בהחלט המישור הפילוסופי הוא שכבש אותי (בין היתר, הדיאלוג שציטטת)

הנה עוד דוגמה -
"אם ארצה", אמר פעם אובריאן, "אוכל להתעופף כמו בועת סבון". וינסטון פירש לעצמו את הדברים, "אם יחשוב שהוא מתעופף כבועת סבון, ובאותה שעה אחשוב גם אני שאני רואה אותו מתעופף, הרי כך אירע". מה אנחנו יודעים על דבר כלשהו, אם לא על-ידי מוחנו? כל ההתרחשויות מתרחשות במוח. ומה שמתרחש בכל המוחות, מתרחש באמת.

זוהי רק פנינה אחת מהתפיסה המטפיזית, שמופיעות בטקסט.
אפרתי (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
יותר שכוח לי מאשר זכור. אבל מה שזכור, (קראתי אותו בסביבות שנות השמונים) היה אפור עד משעמם.
yaelhar (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
הביקורת טובה.
הספר היה חשוב כשנכתב (הביקורת בו, אגב, על קומוניזם ולא על סוציאליזם שתהום פעורה בינהם)אבל הוא אינו בין הספרים הטובים שאני קראתי.
מחשבות (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אלון, לא רק לא העיף, גם לא גרם נזק קל.
בלו-בלו (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אור,הוא עדיין אצלי גבוה ברשימה. ביקורת מצויינת!
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
חייב לומר שאני מסכים עם מחשבות, למרות הביקורת הנלהבת והמנומקת. בייחוד לגבי 1984, שיש בו משהו שאחדים יאמרו שהוא על זמני ואחדים יגידו שהוא כבר מעלה עובש, למרות היותו הראשון שזיהה וכו'. ולמרות זאת, אלה שכיכבו ברשימות הנצח שהיו לי בגיל 20 לא הפכו פתאום להיות בקושי במאה הראשונות. הייתי מהמר וכותב שגם עבורך, מחשבות, 1984 לא ממש העיף לך את הסכך גם בגיל 22.
מחשבות (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אור, זה אופייני לצעירים לערוך רשימות נצח שכאלה. רשימות שכאלה משתנות ואז נעלמות. אצלי הספר הזה בקושי בין מאה הטובים.
מסמר עקרב (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
ביקורת מצוינת. אהבתי את ההתייחסות לרבדיו הפילוסופיים והפסיכולוגיים של הספר, שכן דובר ונכתב עד זרא בהתייחס להיבט הפוליטי המדגיש את התופעות האימתניות הקשורות במשטר הטוטליטרי. קראתי את הספר לפני שני עשורים, אך דיאלוג אחד קטן נצרב בזיכרוני עד היום, כמעט מילה במילה.
- "אתה מאמין באלוהים, וינסטון?"
- "לא."
- "מהו העקרון שסופו להדביר אותנו?"
- "רוח האדם".
- "ואתה רואה עצמך אדם?"
- "כן."
- "אם אתה אדם, וינסטון, הרי אתה האדם האחרון. הסוג שאתה נמנה עמו נכחד."
אור, ממתין לביקורות הבאות שלך על הספר...





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ