ביקורת ספרותית על 1984 - ספריה לעם #154 מאת ג'ורג' אורוול
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 23 ביוני, 2010
ע"י לא חשוב שמות


"איזה ספר מעולה", אני חושב לעצמי, "איזו שורה אחרונה, כל-כך כוחנית ועוצמתית". ובכלל, זו ההרגשה ממנה אתם יוצאים מ-1984 של אורוול הדגול. אחרי קריאה אתם לומדים להעריך את הדברים החיוביים והשלילים שאתם חושבים שאולי קיימים בחייכם, וזה רק חלק מכוחו של הספר. לא לקח לי יותר מדי זמן לסיימו, העלילה זורמת, כל רגע שעובר בראש כל דמות מועבר אלינו במילים המתאימות ביותר.

"בחור מסכן, ווינסטון סמית', באיזה עולם הוא חי," אני ממשיך לחשוב אחרי הסיום, בעודי מתקדם למחלקה שלי מכיוון השירותים, בעוד הספר מוחבא בתוך כיס גדול במכנסי העבודה שלי. זו הדרך הטובה ביותר לשאת ולהחביא ספר בעבודה שלי, וכולי תקווה שהכריכה הרכה שלו לא תיפגם. אתם מבינים, אסור לקרוא אצלנו, גם בשעות הרגיעה, שכן דבר זה עונה על ההגדרה של "עיסוק בפנאי", ובכלל, ישיבה היא לא חלק שוטף מהעבודה כאן. וקיים סיכוי טוב שהבוס יראה ספר בידי ודין זה הינו דין פיטורין. מובן מאליו שהייתי צריך לביים גיחה לשירותים, שכן מצלמות וידיאו מקיפות את מחלקתי מכל עבר, על המעברים, המסדרונות והרחבה שבחוץ. וזאת משום שהבוס חייב לעקוב ולוודא אחר המפשלים, שכן במקרה של תלונה, לא הוא יקיים את הדין, ובכל זאת, צריך להאשים מישהו . אין צורך להתלהם, אלה החוקים, ואני צריך עבודה. בכל אופן, עודני נרגש מהצלחת גניבת פרק אחרון ושלם, ועודני נפעם מעוצמתו של ספר זה.

מגיל מוקדם מאוד חונכתי לבוז לקומוניזם, יסלחו לי האידיאליסטים באשר הינם. אני מסרב להיכנע לבינוניות. יום יבוא ואהיה בוס לעצמי. ובינתיים, חבל לי על כל מיני קבוצות אידיאליסטיות בארצנו, שחושבות שהן מבינות את מלוא המושג "קומוניזם" ומתהדרות בצבעי אדום במצעד ההוא במאי, דוגמת 'בנק"י' (בניין הנוער הקומוניסטי בישראל) או שאר ירקות. ביליתי יותר מדי זמן בהסברה מאומצת לכל הילדודס שגאים להשתייך לאן שהוא (העיקר השייכות, מסתבר). עייפתי. דומה שהדרך הטובה ביותר היא להפנות את ליבם המוטה בקלות לספר זה, והמלאכה תושלם.

ובינתיים, לעניין המהדורה. התירגום נהדר, אך חבל לי שספר כזה לא יצא בכריכה קשיחה. זהו ספר שצריך לנצור, ועל כן אנסה לשים ידי על המהדורה של Houghton Mifflin Harcourt שכוללת גם את "חוות החיות", בעיצוב מהודר וקשיח.

ועודני נפעם.
"איזה ספר מצויין, ואיזה מסכן ווינסטון סמית' שנולד לעולם שכזה", ממשיך לחשוב אני, ומודה על מזלי.

עוד שבע שעות להחתמת כרטיס יציאה.

מה יהיה?

29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בלו-בלו (לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מעולה על הספר מעולה ביותר.
חובב ספרות (לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
לא חשוב שמות (לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
תודה על האזהרה.
אלון דה אלפרט (לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
מותחנים למשרתות. כשהייתי בן 15 הספרים שלו היו פצצה וגם היו בהם, אהמ, עניינים, נאדג' נאדג', סיי נו מור
לא חשוב שמות (לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
הארי סלדון ובכל אופן, יצא לך לקרוא משהו של סידני לדון? איך הוא לדעתך?
אלון דה אלפרט (לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
סידני סלדון? סאתה תהיה פה? כבוד גדול
לא חשוב שמות (לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
תתקדמי, מתוקה.
חובב ספרות (לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
לא חשוב שמות (לפני 15 שנים ו-3 חודשים)
"חוות החיות" תמה אני מהו התרגום הטוב יותר - זגגי או יבין. האם מישהו קרא את שניהם ויכול לעמוד על ההבדלים?
נולי (לפני 15 שנים ו-3 חודשים)
וואו על הביקורת המרשימה! זוכרת כמה נהניתי לקרוא את "חוות החיות" כספר חובה בבית הספר.
לא חשוב שמות (לפני 15 שנים ו-3 חודשים)
נ.ב. אל לנו לשכוח שהרבה מהעקרונות המוקדים של מדינתנו היקרה מושתתים על קומוניזם. ע"ע צורות התיישבות שעודנן קיימות.
לא חשוב שמות (לפני 15 שנים ו-3 חודשים)
אמנם מודה אני על מזלי, אך "מזלי" אינו מתייחס להלכי העולם הקיים, אלא דווקא לדברים הפחות חומריים שיכולים להיות לבן-אדם. כן, יש לי עבודה, אבל לא כיף לי לקום בבוקר. כן, יש לי כסף לביזבוזים, אבל אני נהנה ממנו אך ורק כשאני קונה ספרים. וכן, התקבלתי במאמץ רב ללימודי התואר הספציפיים ביותר שרציתי - אבל מי יבטיח לי שההצלחה במקצוע עצמו תבוא גם כן? זהו עולם של חוסר ודאות, והחירות היא אשליה ותו לא. ביטוי החופש המובהק, הטהור והאמיתי ביותר שיש לי בחיים הוא להגיד לחברה שלי "אני אוהב אותך". והאיסור על קיום קשרים אינטרסקסואלים מרצון חופשי הוא האיסור המפחיד ביותר ב-1984.
גלית (לפני 15 שנים ו-3 חודשים)
אתה למעשה צריך להודות למזלך הטוב... יש לך בגדים שמאפשרים הסתרת ספרים...לי אין את הפריבילגיה הזו.
מדהים כמה אמיתי ומפחיד.
גם אחרי 80 שנה ואחרי מות הקומוניזם זה לא ניראה משהו בדיוני שבילתי אפשרי שיתקיים בימנו.
אירמה (לפני 15 שנים ו-3 חודשים)
דרך אגב ביקורת מעולה.
אירמה (לפני 15 שנים ו-3 חודשים)
בהחלט אנחנו מתחילים להידמות לעולם הזה.. 1984, מפחיד איך שהאח הגדול צופה עלינו,
כמובן שלנו זה לא מפריע,
כשזה יתחיל להפריע,
לבטח זה יהיה כבר מאוחר..
לגבי הקומוניזם, גם אני למדתי לבוז לו,
למרות גילי הצעיר מאוד אז,
אני זוכרת את את האפרוריות שבחיים בצילו..
אבל בינתיים אני בזה גם לקפיטליזם הקיצוני של עולמנו,
הוא לא מביא פיתרון לשום דבר, רק הופך את האנשים
לאותם האנשים שכל מערכת קיצונית הופכת אותם, קומוניזם, קפיטליזם.. מה זה משנה אם קיצוניות תמיד גורמת לאומללות, לא?
ליז מאילת:-) (לפני 15 שנים ו-3 חודשים)
איזה חוש הומור אורון....אהבתי! לפי הביקורת השנונה והמתוכמת שלך,כולנו צריכים לרחם על חייו של ווינסטון סמית ולהודות על מזלנו הטוב... ולשאלתך מה יהיה? תתחיל לדאוג וכמה שיותר מהר לעניינים להקדם לעבר משרד הבוס.....





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ