ביקורת ספרותית על צנורות (זמורה-ביתן) מאת אתגר קרת
ספר מעולה

---

56 סיפורים ב-162 עמודים. בגיל 25. ולספרות העברית נולד כוכב יוצא דופן, שהאור שלו זורח באורח משונה ולא מוכר.

זו קריאה חוזרת שלי בספר, לרגל זכייתו של קרת ב"פרס ספיר" לפני כמה חודשים.

כמעט ואין בספר הזה סיפורים שאורכם יותר מ-4 עמודים, ומכיוון שכל סיפור הוא עולם לעצמו קראתי אותו במנות קטנטנות. כל ערב - אחד או שניים.
לא זכרתי עד כמה קרת, אז בחור צעיר, הרבה לכתוב על מוות. יש המון חרדת מוות בספר הזה. והמון ייאוש. מהמין האנושי ובכלל.
אבל הוא גם מצחיק מאד, וכתוב בעברית רחובית שכמותה טרם פגשנו.

רק לדוגמה אזכיר שני סיפורים בני עמוד אחד (!) - "שלמה הומו כוס אל אומו" ו"כוכי 3".
הראשון - תמצית מזוקקת של עצב. שלמה המסכן, הילד הדחוי, מבקש להתחמם ולו לרגע אחד מהגינותה של המורה המחליפה. כל העייפות והוויתור שבעולם נדחסו לדמותה של המורה המחליפה. והחום הרגעי כבה.
השני - פצצת תאורה שמאירה את כל כשרונו של קרת בבת אחת. כתיבה פוסט-מודרנית מבריקה וחד-פעמית שאין למעלה ממנה.
(אי אפשר לפרט עלילה... וזו בעצם כל הפואנטה...)

יש בספר עוד המון סיפורים מוצלחים מאד, מקצתם מבריקים, כגון "הבן של ראש המוסד", "הבעיה עם ההיבריס" (גיבורי המיתולוגיה היוונית עוקבים בעניין רב מי מגלם אותם בסרטים ההוליוודיים. קנת בראנה מבוקש), וכמובן "צפירה" המפורסם.

עברו למעלה מ-25 שנים, יצאו עוד חמישה ספרים. הכתיבה של קרת לא התגוונה מאז. התחושה איתו תמיד היא שזה "עוד מאותו דבר".

ובכל זאת קריאה חוזרת ב"צנורות" מזכירה את החידוש והתיחכום שקרת הביא איתו. משהו מפתיע, מרענן וחצוף, ובו זמנית מורבידי לגמרי, שלא הכרנו.

בעיניי זהו ספר ייחודי, שלם העולה על סך חלקיו, ורגע מיוחד בתולדות הספרות העברית.

» ביקורות נוספות של עמיחי
» ביקורות נוספות על צנורות (זמורה-ביתן)