ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 8 באוגוסט, 2018
ע"י גחלילית
ע"י גחלילית
יש לי חבר מיוחד שהכרתי בנסיבות מיוחדות ועם זאת, לא פשוטות...
יחד פיתחנו תחביב מיוחד, שנולד מאהבה מיוחדת לסופר מיוחד עוד יותר..
אתגר קרת, או בשמו השני המצוין לעיל- "סופר מיוחד עוד יותר", נגלה אלי דרך מורה נהדרת לספרות שחשפה אותי לסיפורו- "לשבור את החזיר"... סיפור מופלא ונוגע ללב על ילד בודד בעל לב רחב, וחזיר חייכן מחרסינה...
מאז, עברתי חוויות, טובות ורעות, משמעותיות יותר ומשמעותיות פחות... המשכתי ללמוד את חנוך לוין, ריימונד קארבר, ביאליק ויהודה עמיחי הנהדרים והקלאסיים, אבל דווקא הסופר הצעיר בעל הדמיון הרחב, שבה אותי בקסמו וסירב להרפות...
כשהכרתי את החבר, החבר הכל כך מיוחד, הופתעתי לגלות שעם השוני הרב בינינו, יש הרבה מאוד נקודות דמיון וקשיים משותפים שעזרו לנו ליצור קשר קרוב ואוהד, מקום מפלט לרגשות והמחשבות...
בין נקודות הדמיון, גילינו את אהבתנו המשותפת לסיפורים קצרים בכלל ולאתגר קרת בפרט, מה שהביא לכך שבתוך שבוע מאותו הרגע, ברגישותו ובנדיבותו, כבר הספיק החבר להשיג עבורנו ארבעה מספריו של קרת...
קראנו את הספרים יחד בשקיקה, כאשר כל אחד מאיתנו, מקריא בתורו סיפור אקראי מתוך ספר שבחר... וכך, אט אט, גילינו את עולמו המיוחד של אתגר קרת, שבורך בכישרון כתיבה נהדר ורעיונות כה מופלאים...
בין ארבעת הספרים, שכב ספר ורוד שהצליח לשבות את לבי עוד מהתקציר הנוגע, "צנורות" שמו...
ובתוך הספר, כמו מסתתר, סיפור קצרצר שהביא לכך שאבחר בספר הזה כייצוג לספריו של אתגר קרת-"חובזה" :
"יש מקום אחד, שקוראים לו חובזה, לא רחוק מת"א. אמרו לי שהאנשים לובשים שחור שם בחובזה ותמיד תמיד מאושרים.
"אני לא מאמין בכל הקשקושים האלה", אמר החבר הכי טוב שלי, ובעצם רצה להגיד שהוא לא מאמין שיש אנשים מאושרים.
הרבה אנשים לא מאמינים. אז עליתי על האוטובוס שנוסע לחובזה, ובכל הדרך שמעתי ב"ווקמן" שלי שירי מלחמה.
האנשים בחובזה לא מתים במלחמות אף פעם. אנשים בחובזה לא הולכים לצבא. ירדתי מהאוטובוס בכיכר המרכזית. האנשים של חובזה קיבלו אותי יפה מאוד. מקרוב היה לי קל מאוד להבחין שהם באמת מאושרים. הם רוקדים הרבה בחובזה, וקוראים בספרים עבים, ואני רקדתי לידם שם בחובזה, וגם קראתי בספרים העבים. ואני לבשתי את בגדיהם שם בחובזה וישנתי במיטות שלהם. ואני אכלתי את מאכליהם שם בחובזה, ונישקתי את התינוקות שלהם, על הפה.
במשך שלושה שבועות שלמים.
אבל אושר זה לא דבר מדבק."
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אור שהם
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
את כותבת יפה,
ואהבתי את את הקטע המצורף. |
|
|
גחלילית
(לפני 7 שנים)
לפעמים נדמה לי כי סיפורים פשוטים-
של ילדים בכיתה ג' או ו', הם דווקא המעניינים ביותר, כי אם להתעמק בפשטות, יש באפשרותך לגלות את הפרשנות האישית שלך ושל הסובבים אותך...
אבל זו רק דעתי... לפעמים יש גם דברים שלא צריך להתעמק בהם... דרך אגב, קרת אכן כתב את הסיפור לאחר ביקורו במאה שערים... |
|
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים)
האנדרסטייטמנט בתגובה הראשונה שלך חזק יותר מכל ילד שצועק.
אני גם מוטרדת מכך שהוא מנשק את התינוקות, על הפה. ניצנים של פדופיליה? |
|
|
נעמי
(לפני 7 שנים)
הבאסה שברגע שמישהו נוטל את תפקיד הילד שצועק, מי שמצטרף נשמע כמו המבוגר שלא היה לו מספיק אומץ והוא חיכה לילד הזה. אבל אני בכל זאת אצטרף.
הרגת אותי עם החרדים כי גם לי זה קפץ בשנייה שנתקלתי במילה "השמורה". |
|
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים)
אז אני אהיה הילד שצועק שהסיפור הוא ברמה של ילד בכיתה ג' שכותב מה החלום שלו.
אלא אם כן זו סאטירה עוקצנית על חרדים ואז זה משנה את התמונה כי זה כבר סיפור ברמה של ילד בכיתה ו'. |
|
|
גחלילית
(לפני 7 שנים)
נעמי -
האמת היא שזה כל הסיפור, סיפור קצרצר שנגע בי ורציתי לשתף... :)
אתל- תודה רבה לך! הקשר נוצר מתוך קושי גדול של שנינו, ואולי זו הסיבה שבגללה הקשר כה חזק... שמחתי לשמוע שדעתנו וסיפור היכרותנו עם קרת כה דומים! :) סקאוט- תודה רבה לך על המחמאה! ותודה נפרדת על שהבעת את דעתך הכנה על קרת, אני מבינה ומעריכה... :) |
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
כתבת יפה. עם זאת, אני לא מחובבי אתגר קרת.
|
|
|
אתל
(לפני 7 שנים)
כתבת נפלא.
הקשר ביניכם נשמע כמעט טוב מכדי להיות אמיתי :) מזדהה בנוגע לקרת. גם אני נחשפתי אליו לראשונה ב"לשבור את החזיר" בשיעור ספרות. עד אז למדנו יצירות של אנשים (מוכשרים) שעברו מהעולם, והיה כל כך מרענן לשמוע קול צעיר, עכשווי ומלא דמיון. |
|
|
נעמי
(לפני 7 שנים)
זה ציטוט או שזה כל סיפור?
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
