ביקורת ספרותית על העולם של אתמול [מחודש] מאת סטפן צווייג
ספר מעולה

---

העולם של אתמול הוא ספר אוטוביוגרפי, המביא לקורא תמונה של אירופה, המשתקפת מעיניו של בן ל"משפחה טובה" , כפי שצווייג מעיד על עצמו. צווייג מציג את עולם האמנות, ומביע את תחושותיו ותובנותיו לנוכח השינויים והטלטלות שעוברת אירופה. כבן למשפחת תעשיינים ובנקאים יהודים ממעמד גבוה, התאפשר לו חופש מדאגות פרנסה ויכולת להתמקד באמנות, ובעיקר באמנות הכתיבה, אשר אליה נמשך כבר מגיל צעיר.

בסיפרו מציג צווייג תובנות אודות מלחמות העולם והרקע להתרחשותן, ועיקר יופיו של הספר הוא בהתבוננות הסובייקטיבית של צווייג על אוסטריה ואירופה, הלך הרוחות בציבור ויחסיו עם אמנים שונים שעימם שניפגש. כל אלה מובעים מנקודת המבט הייחודית של צווייג, תוך כדי תשומת לב לפרטים ובעיקר לתחושות. הוא מתאר את העולם שלפני מלחמת העולם הראשונה כמקום יותר חופשי, כאשר אדם לא חייב דרכון בתנועתו בעולם, לעומת המצב אחרי מלחמת העולם, שבו עליו למלא מסמכים רבים כדי לעבור בין מדינות. כמו כן, מוצג השינוי בין התפיסה הרומנטית של מלחמת העולם הראשונה לבין התפיסה המעשית יותר בתקופת מלחמת העולם השניה עם אובדן התמימות ואובדן האמון במנהיגים.

בדבריו של צווייג נשקפת אהבתו לאוסטריה ובעיקר לוינה ולוינאים אוהבי התרבות, והוא מיטיב לתאר את התשוקה לתרבות שהיתה קיימת בקרב בני כל המעמדות (ויש לו ביקורת על תפישת המעמדות באוסטריה ובגרמניה, בניגוד לחופש שבפריס), כמו טבחית המשפחה שבכתה על פטירתה של שחקנית בבורגתיאטר, למרות שמעולם לא ביקרה בתאטרון. במקרה אחר מתואר אולם קונצרטים קטן שעמד לפני הריסה, וכאשר הושמע בו הקונצרט האחרון, האנשים מחאו כפיים, בכו והמשיכו לשבת שעה ארוכה באולם, גם לאחר שכיבו את האורות, כמו היה בכך כדי לדחות את הקץ.

צווייג עובר מוינה למקומות שונים וביניהם ברלין, פריס, לונדון, איטליה, הודו, ארה"ב, ארגנטינה, ברזיל ועוד. הוא הופך יותר קוסמופוליטי, או יותר נכון, אירופו-צנטרי, השואף לראות את אירופה מאוחדת.

הוא נפגש עם דמויות שונות מעולם האמנות, כגון ריינר מריה רילקה, אוגוסט רודן, רומן רולאן ואחרים. כל זה מוצג מזוית הראיה המיוחדת של צווייג. כך, למשל, הוא מתאר את מקסים גורקי כאדם שמספר סיפור עם כל הגוף, את רילקה כאדם חרישי וקפדן, את רודן כאדם השקוע כל כך בעבודתו עד שאינו חש בנוכחותם של אחרים, את שטראוס כמי שענה למכתביו בציטוט בתי שיר של המערכות שצווייג שלח אליו עבור האופרה.

מעניין שצווייג לא עוסק כלל בנשותיו, למעט בעיה שנוצרה באנגליה כאשר היה מעוניין להתחתן בשנית.

דבר נוסף שניתן להבחין בו הוא שצווייג אירופאי בכל רמח אבריו. הוא ביקר בהודו ובאמריקה, אך על חוויותיו בהודו לא נאמר דבר בספר, ואילו על אמריקה נאמר מעט מאוד.

יש מקומות בספר שהתיאור נראה שכלתני ומרוחק מדי, אך בדרך כלל יש תחושה של מעורבות גדולה של צווייג במתואר.

גם אם הספר איננו מושלם, הרי שאופן התיאור בסגנונו הייחודי של צווייג הופך אותו למומלץ מאוד.

» ביקורות נוספות של פרפר צהוב
» ביקורות נוספות על העולם של אתמול [מחודש]