ביקורת ספרותית על העולם של אתמול [מחודש] מאת סטפן צווייג
ספר מעולה

---

האם חזונם של המשוררים ואנשי הרוח התנפץ לרסיסים ?

כשרציתי לטייל " באירופה הקלאסית " הצטרפתי לאודי חבר ילדותי, לביקורי הסבתא שלו בחיפה, כשנכנסו הופתענו מהעלטה של הבית, ניגוד גמור לאור שבחוץ, כאילו רצתה למחות נגד עוצמת האור הים תיכוני, ליצור לה עולם מוגן ומתריס משלה. הבית הייה קפסולה של זמן, לעולם הבורגנות האוסטרית מלפני המלחמה, ציורי שמן קודרים של נופי יערות עיטרו את הקירות, ספרים בכריכת עור כהה היו מסודרים בספרייה, שטיחים וריהוט עץ כבד מילאו את הבית, הכול הייה כול כך זר ושונה לנו, אפילו בריחו. היא דברה גרמנית, כמעט ולא ידעה מילה עברית, ייתכן ואף סירבה לדבר שפה גרונית זאת. מידי פעם הייתה נפגשת עם מעט מחברותיה דוברות הגרמנית, ונושא שיחתם הייה על העולם של פעם, מבחינתן, רק כרגע הוא קפא בזמן, בסוג של תאונה לא מובנת ולא צפויה. תמונת הטרגדיה הזאת רבת העוצמה, חיברה אותי בצורה ישירה לטרגדיה של סטפן צוויג.

גם סטפן צוויג לא השלים עם העובדה שלעולמו יש רק אתמול. זמן מה לפני ששם קץ לחייו, ניסח סטפן צוויג סוג של צואה מוסרית ובה הסביר במסמך אנושי יוצא דופן את העולם שהייה, המגדיר את העבר אך לא משאיר מקום לעתיד. המסמך שנכתב בשנות הארבעים, עדיין מרגש בעוצמת הכאב שבו. דרך צוויג ניסתי להבין את העולם שהייה ואת מה שרלוונטי לעולם שלנו.

סטפן צוויג כותב אוטוביוגרפיה לא מושלמת, וגם היסטוריה אחרת, המספרת סיפור אנושי המתאר את עלייתה והתמוטטותה של אירופה, בה נושאים כמו התבגרות, אמנות, אהבה, מערכת חינוך, בתי קפה, ורגשות אנושיים, כולם מרכבים את ההיסטוריה שלו. זאת היסטוריה הפוכה המביטה על התהליכים מלמטה, דרך נקודת מבטו של האדם, המהווה סיסמוגרף.

סטפן צוויג אמן ההתבוננות באדם, בהבנת מניעו, תשוקותיו, חולשותיו , אכזריותו - הוא יודע לברוא תמונה למקם אותה על רקע תקופה ולהסביר אותה באמצעות נקודת מבט אישית. דרך בתי הבושת של וינה, המקום הבלתי צפוי, החצר האחורית של התרבות, יכול סטפן צוויג להסביר לנו את הפרדוקס של החברה השמרנית של סוף המאה - 19, שמרנות המדחיקה מיניות, ומרוממת ערכים של מוסר, אך בפועל מתקיים בה תהליך של מוסר כפול שבו בתי הבושת הם ביטוי לכך. סטפן צוויג מצביע על ההשלכות של מוסר כפול זה על התהליכים שעיצבו את אוסטריה, ובהם חוסר אמון בסיסי בסמכות ובמוסדות השלטון, מה שגרם לוואקום אותו מלאו בהמשך כוחות אחרים, חזקים ובלתי צפויים. האם לנו אין מוסר כפול בתחומים מסוימים ?

סטפן צוויג הוא אמן ההתבוננות בתהליכים הגדולים, דרך נקודת מבטו האישית כמי שחיי בתקופה בה התחוללו שינויים דרמטיים, מתאר בצורה חדה כתער את עלייתה של האלימות כצורת ביטוי פוליטית, תחילתה במפלגה לאומית שפעלה בכדי לייסד את גרמנייה הגדולה, תומכיה באו מהשוליים, על מיעוט חבריה, היא חיפתה באמצעות אלימות וטרור נגד הרוב שהייה סביל, מודל ששימש את היטלר בהמשך. ממול האלימות העולה וצומחת, צוויג וחבריו כתבו שירים והתווכחו עליהם. השוליים האלימים של אז, מה זה אומר לגבי אלימות השוליים המתרחבים של היום ?

את ההסתגרות אנשי הרוח בתוך השירים, החליפה בהמשך תפיסתה שהאמינה בעליונות ערכי התרבות המשותפים לתושבי אירופה, הם היו אמורים למנוע מלחמה מול תרבות שנתפסה כאנכרוניסטית, שנשענה על פחדים, לאומנות, וסגידה לכוח. רבה הייתה הפתעתם ואכזבתם של אנשי הרוח שדווקא התפיסה הלאומנית היא שניצחה את חזונם והובילה לשנאה, ולהיסטריה המונית. את האנטומיה של עם מגויס למלחמה מתאר צוויג דרך הסיפורים הקטנים כמו מחבר השירים, לכאורה איש רוח שלפתע שינה את עורו והפך לאומני שחיבר שיר מלבה שנאה לאויב.

התקופה שבין המלחמות התאפיינה בהתפרקות ערכים, סוג של טירוף הבורגנות, אורגיות וסטיות כאופנה חדשה, מאות גברים בלבוש נשים רקדו בפרהסיה. שוב המין הוא סוג של מראה אצל צוויג המציגה את מצבה העגום של החברה. כשהחברה התפרקה מערכיה, נוצרה ציפייה לכוחות חזקים שיעשו מעט סדר. הפתעתם ואוזלת ידם של אנשי הרוח חזרה שנית כשאותה תרבות אלימה הובילה לסיבוב שני של אלימות חסרת תקדים ולמחיקתה של אירופה הישנה - עולמו של סטפן צוויג.

שפתו המדויקת של צוויג עדיין מרטיטה ורלוונטית, סיפור שהוא דרמה אנושית המהדהדת זמן רב לאחר סיומו של הספר, לחובבי האנושיות, הנוסטלגיה, ולאילו שרוצים להבין תרבות קלאסית מהי.

כשסיימתי לקרוא את הספר בתחושה של עצב, פתחתי מוסף כלכלי להתעדכן בעולם החומרי שלנו, קראתי על המשבר הכלכלי של אירופה, על האופן שבו מתמודדים עם הקשיים והאתגרים, מתוך קבלת חזון אירופה המאוחדת, לפתע בהארה גדולה הבנתי, אכן חלפו שנים מימיה החשוכים של אירופה וחזון אירופה המאוחדת קורם עור וגידים, חזון המשוררים ואנשי הרוח מתגשם. מה זה אומר לגבי אילו שעדיין מנסים לנסח לנו חזון, ועלינו הסקפטיים למה שחזון אמור לייצג עבורנו ?

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על העולם של אתמול [מחודש]