ביקורת ספרותית על העולם של אתמול [מחודש] מאת סטפן צווייג

---

The world of yesterday -
ספר הזיכרונות של סטפן צוויג, הספר יצא לאחר התאבדותו של סטפן בברזיל ב-1942. צוויג התקיים כאזרח העולם באחת התקופות השאננות בתולדות אירופה. ועם זאת היתה זו גם אחת התקופות התוססות, הפוריות, "המסוכנות בהיסטוריה החדשה של אירופה. תקופת מפנה המאות, השנים סביב 1900, הולידה את המודרניזם, את הפסיכואנליזה, ואת ההגות הרדיקלית. (..) ב"עולם של אתמול" צוויג התבונן בתקופה זו, בעידן שקדם למלחמת העולם הראשונה, מתוך געגוע". (ע"מ 344- אחרית דבר).

סטפן צוויג גדל באימפריה האוסטרו-והונגרית ונולד בשנת 1881. התחנך בגימנסיה בוינה למשפחה עמידה והמשיך לאוניברסיטה, שם עשה דוקטורט ב "מקורותיה של צרפת בת ימינו " . בנערותו קרא ופרסם בכתב העת שערך תיאודור הרצל- אותו פגש צוויג, הוא כאמור העדיף להיות "אזרח העולם" של אירופה שלפני מלחמות העולם- בה לא נדרשו פספורטים למעבר גבולות ודחה את הציונות (צוויג בהשקפותיו היה אה-פוליטי).

"למחרת בבוקר ההייתי באוסטריה. בכל תחנה הודבקו מודעות בדבר גיוס כללי. הרכבות התמלאו מגויסים, דגלים התנופפו, מוזיקה טירטרה. בווינה מצאתי את כול העיר שרויה במהומה. הפחד הראשון מפני מלחמה שאף אחד לא רצה בה., לא העמים ולא הממשלה, מלחמה שנשמטה שלא בטובתם מידיהם הבלתי מיומנות של דיפלומטים ששיחקו בה ורימו, נהפך להתלהבות פתאומית. ברחובות התקימו תהלוכות, בכול עבר התבדרו פתאום דגלים וסרטים, מוזיקה נשמעה, הטירונים הצעירים צעדו בצעדי מנצחים,ופניהם שמחות, כי הכול מריעים להם, לאנשי החולין הקטנים, שבד"כ אין איש רואה אותם וחוגג לכבודם" (ע"מ 180).
"הדור החדש שראה רק את פרוץ מלחמת העולם השנייה, שואל בוודאי את עצמו:
מדוע לא חווינו זאת אנחנו? מדוע לא התלהבו ההמונים בשנת 1939 כפי שהתלהבו בשנת 1914? מדוע נענו לקריאה רק בכובד ראש, בנחישות, בשתיקה, בהשלמה? האם השתנו פני הדברים, האם לא עמדו להכרעה במלחמה זו עניינים חשובים יותר, קדושים יותר, גבוהים יותר, שהרי הייתה זו מלחמת אידאות ולא רק מלחמה על גבולות ומושבות?
התשובה פשוטה:
מפני שהעולם של שנת 1939 שוב אינו מחזיק באמונה ילדותית תמה כאמונתם של אנשי 1914. (ע"מ 181).

בפרוץ המלחמה יעבור סטפן צוויג לשוויץ (ציריך, ז'נבה) לאחר שניסע ללא הצלחה להתנדב לצבא. לאחר מלחמת העולם הראשונה ישוב לאוסטריה- זלצבורג, שם האינפלציה מפוררת כול חלקה טובה והמדינה שסועה. הוא ממשיך לפרסם ולזכות לתהילה חובקת עולם. כך יסע לברית-המועצות של שנות ה-20, להיות עד לקומוניזם במוסקה ובסנט-פטרבורג(לנינגרד). מצבו בדרכים מהורהר ומסוכן- בוחנים את הסופר המפורסם בעיניים בוחנות, כך שהוא עצמו דחה את הקומוניזם.

"ימים שלווים יחסית באירופה- (..) היו השנים 1933-1924, עד שבא האיש ההוא והימם את עולמנו. דווקא מפני שבני-דורנו סבלו מהומות, הם קיבלו את השלום היחסי כמתנה בלתי צפויה. כולנו הרגשנו שעלינו להשיב את מה שגזלו מאיתנו השנים הרעות של המלחמה ושלאחריה מבחינת האושר, החירות, הריכוז הרוחני.
(..) גם אם נסעתי הרבה בזמן ההוא, היתה הנסיעה שונה מהנסיעות בימי נעורי. שוב לא הייתי זר בארצות. בכול מקום היו לי ידידים, מוציאים לאור, קהל קוראים באתי כמחברם של ספרי, ולא עוד כסקרן אלמוני לשעבר. (..) שנים היה העיקרי בחיי:
האחדות הרוחנית של אירופה, לתכלית זו הרציתי". (ע"מ 259).

הסופר הפורה מרצה ברחבי העולם(אירופה, ארה"ב), בתקופה שבין מלחמות העולם.

"חוק בלתי מעורער הוא בהיסטוריה, שדווקא בני הזמן אינם מבחינים בתנועות הגדולות הקובעות את פני זמנם, עוד בראשיתן. וכך איני יכול להיזכר מתי שמעתי לראשונה את השם אדוף היטלר, השם שהננו נאלצים זה שנים, יום-יום, כמעט בכול שנייה לחשוב עליו בהקשר כלשהו או לבטאו, והלוא הוא שמו של אדם שגרם יותר אסןנות בעולמנו מכול אדם אחר בכל הזמנים. אבל מן הסתם שמעתי אותו מוקדם, מפני שזלצבורג שלנו מרוחקת מהלך שעתיים וחצי ברכבת ממינכן, והירהי מעין עיר שכנה, וגם ענייניה המקומיים מגיעים אלינו במהירות. זוכר אני כי באחד הימים, איני יכול להיזכר בתאריך, בא מכר והתאונן כי מינכן שוב אינה שקטה. בציוחד פעיל בה תועמלן פראי, היטלר שמו, המכנס אספות המלוות מכות נוראות, ומסית בוולגאריות קשה נגד הרפובליקה והיהודים". (ע"מ 283).

סטפן צוויג מתוודע ב זלצבורג על הנאציזם וספרו של היטלר.
"חושש אני לספר הרבה על השנים 1940-1934, שכן בזה מתקרב אני לימינו, והריהו זמן שכולנו כמעט חווינו באותה חרדה שלובה ע"י הרדיו והעיתון , באותן תקוות ובאותן דאגות עצמן. כיום אין אנו גאים על עיוורונו הפוליטי של הזמן, ובאימה אנו רואים לאן הוליך אותנו. כל המבקש להסביר, נאלץ להאשים, ולמי יש זכות לכך! זאת ועוד:
חיי באנגליה היו רצופים התאפקות. אף שאני שוטה בעיני עצמי על שלא ידעתי לסלק עכבה מיותרת בעניין זה, עובדה היא שחייתי בכל השנים האלה של גלות וגלות למחצה מורחק מכל מגע חברתי חופשי בשל הדעה המוטעית, שאיני צריך להשמיע קול במדינה כשדנים בענייני הזמן. באוסטריה לא היה בידי לעשות דבר נגד טיפשותם של החוגים השליטים, וכיצד אנסה להשפיע כאן, כשאני רואה בעצמי אורח באי הטוב הזה, ואם אצביע על הסכנה הצפויה לעולם מהיטלר בשל ידיעתנו המפוכחות והבהירות יותר, יראו בכך הכול דעה המושפעת מאינטרס פרטי?". (ע"מ 309-308).

בכך הופך הסופר המפורסם סטפן צוויג לפליט יהודי באנגליה, לאחר מכן בדרום אמריקה, עד הסוף בברזיל, בבית בפרוורי ריאו דה ז'אנרו ב-1942- מוצא את מותו.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על העולם של אתמול [מחודש]