ביקורת ספרותית על צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

לפני מספר שבועות נערכה פגישת מחזור בבית ספר התיכון שלי בירושלים.
כשחברים שאלו אם אגיע אמרתי שהמקום היחידי לגבי הוא המקום שאני נמצא בו עכשיו ואין לי עניין במפגשים כאלה
ייתכן שהיו לי בשנות הפעילות הסוערת שלי בתיכון אירועים מכוננים, אבל נראה שהם התפזרו לכנפות תבל, כמו הרבה חברים מהתיכון,
מה המשקל שיש לארעיות בחיינו כשקבוצת אנשים נפגשת לפרק זמן מסוים ואז מתפזרת באותה פתאומיות שבה היא קמה.
כשקראתי את ספרו המקסים של הרוקי מורקמי, לא יכולתי שלא להיזכר בפגישת מחזור, אותם חוטים שזורים שקושרים אותנו לעברנו,
איזו משמעות יש להם לגבינו , בתובנה הזאת מתחבט גיבור סיפורנו שהוא במידה מסויימת "חסר צבע" בחייו
מהנדס תחנות רכבת שלעולם לא נסע לשום מקום לשום מסע בחייו , לפתע נאלץ לחזור ולנבור בעברו ולצאת למסע גילוי עצמי.
רומן בלשי עם נגיעות סוראליסטיות, כתוב בשפתו העדינה וכל כך מעמיקה של הרוקי, שהוא אחד הסופרים האהובים עלי.
כל אחד מאיתנו ימצא משהוא אישי בסיפור חייו של גיבור הספר , רגעים שמשמעותם השתנתה על פני השנים וגורמת לנו לחשוב מחדש על מסלול חיינו
מנהסתם הנבירה העצמית היא זאת שמניבה אינספור פגישות מחזור, אולי לא תמיד מתאימות לכל אחד אבל בהחלט שוות מחשבה
לאוהבי הרוקי מורקמי ולאוהבי פגישות מחזור מזדמנות - אני נהניתי ואהבתי.

אגב ראיתי שנכתב שהסיום של הספר מאכזב - אני ממש לא חשתי כך, צריך להיות סופר אמיץ כדי לסיים ספר עם סימני שאלה ואולי בעצם סימן קראיה משמעותי.

» ביקורות נוספות של רן
» ביקורות נוספות על צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו