ביקורת ספרותית על צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

לצקורו כמו לכולנו יש מגרות עם תוויות, כשצקורו מחליט לא להתעסק בבעיה מסוימת הוא פשוט מכניס
את הבעיה למגרה שכתוב עלייה "לא פתור" ודוחה את הבדיקה למועד אחר שבו יצליח להתעמת "פנים מול פנים" עם הסוגיה הלא פתורה.
כל הסיפור הנפלא כאן הוא בעצם על בעיה לא פתורה שלא משנה כמה זבל או שכבות תעמיס
עליה היא שם והיא לא הולכת לשום מקום רק מתרחבת עם השנים .

כמו בכל ספריו של מורקמי יש מוטיבים שחוזרים על עצמם באדיקות ואני מאמינה שזו האמת הגדולה של מורקמי וגם המסר הגדול שלו שנובע מתוך הספר ובא לומר לנו משהו מעבר לסתם סיפור.

המסר מאוד ברור לי והוא ערטילאי משום שהוא קשור לרוח והוא:

כשמשהו מתקלקל לנו בחיים כדאי ללכת לנקודת זמן שבו הוא התקלקל גם אם עברו שנים רבות ולהתעמת אתו ,לפגוש בו
,לקלף אותו ,לפתור/לתקן אותו בדרך הכי טובה שאפשר ואז להמשיך הלאה בחיים...אפשר לדמות את הרעיון לכלי שמנקים אותו,
לאחר הנקיון אפשר למלא בו כל מה שרוצים..
הוא ראוי ומוכן לקבל!!( וכמובן הכוונה לנקות בעצמנו בלי חברת ניקיון:))

על העלילה

חמישה חברים שתי בנות ושלשה בנים שנעים בחיים ומתפקדים כגוף הרמוני אחד. הם ממלאים אחד לשני את הצרכים הכי בסיסים שאנשים מחפשים בחיים, חברות אמיצה, הקשבה אחד לשני, תמיכה ועידוד. כשהיו ביחד החיים היו קטנים עליהם כי צלחו כל משימה ..יום אחד הוקיעו את אחד מהם ,את צקורו מהחבורה בלי הסברים. צאקורו הלך עם חור בלב ולמרות שהשתקם יפה הסיפור לא נתן לו מנוח במשך 16 שנה עד שפתר אותו כדי לתת מרגוע לליבו.

וזהו ציטוט על היופי שבדבר כשמצליחים לפתור ולפענח את הלב.

" השניים לא אמרו דבר עוד. למילים לא היה כח. כמו שני רקדנים שהפסיקו להתנועע, הם רק המשיכו
להתחבק חרישית, והפקירו את גופם לחלוף הזמן. זמן שבו שימשו בערבוביה העבר וההווה, ואולי במידה מסויימת
גם העתיד. בין גופיהם לא היה רווח, ונשימתה החמה נשבה על צווארו במרווחים קצובים. צקורו עצם את עיניו,
התמסר למוזיקה והקשיב ברוב קשב לצליל הקצוב של ליבה של ארי."


אני מאמינה שקורא שאוהב את מורקמי ,את הכתיבה, את הבדידות, את השיגרה שבתוך המילים ,ואת המסרים שלו
יאהב גם הפעם את הסיפור הנפלא הזה.

גדלנו על התבנית שכל אחד הוא מיוחד ,אך אולי החוסר מיוחדות של כל אחד נותן חופש בחירה להיות מי שאתה באמת בלי להציג . ,זו המיוחדות הכי יפה בלהיות פשוט אתה.
.למרות שהחברה דורשת מאתנו להציג הוכחות במה אנחנו מיוחדים ,מה הגוון שלנו..בכל מקרה הטבע והצבע שלנו יצופו לבד אם נניח לרגע מהתבניות המוכרות.


לפעמים במילים אי אפשר להסביר הכל לכן רצוי לקרוא ,להרגיש ולהתרגש...

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו