“# הספר הזה יצא לאור בשנת 1961, 16 שנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. אני מציינת את הפרט הזה כי בניגוד לימינו – כשכל מי שרוצה לכתוב סיפור מרגש כותב על "השואה" עליה למד בשיעורי היסטוריה בתיכון, או השתתף בביקור במחנות בפולין (אם הוא ישראלי) או שקרא קצת חומר על השואה והחליט לשבץ אותה באיזה סיפור המטייל בין זמנים שונים (אם הוא לא ישראלי) ויש היום "ספרי שואה" בניחוח רומנטי, בסגנון ספרי מתח, מפי בעלי-חיי”

“הדיירים של מונבלום / אדוארד לואיס וולאנט יצירה תיאטרלית מיוחדת המתרחשת בניו יורק בסוף שנות החמישים. יש בה שלל דמויות קשות יום, חלקן מצחיקות, חלקן מסכנות וחלקן קצת הזויות. במרכז היצירה עומד נורמן מונבלום, נורמן הוא יהודי בן 33, איש בודד ואדיש, שעובר תהליך התבגרות בעקבות המפגשים שלו עם הדמויות ושמיעת תלונותיהן. במהלך הקריאה הרגשתי כאילו אני צופה בהצגת תיאטרון, נהניתי ממגוון הדמויות ואהבתי את המסר”

“הספר הזה עוסק באחד סול נצרמן בן 45, קשיש לטעמו, בוגר מחנות הריכוז. הזמן הוא כ-16 שנים לאחר תום מלחמת העולם השניה ולנצרמן מקצוע אמריקאי: משכונאי. מה עושה משכונאי? מתפרנס ממסכנותם של אחרים ועוד בהארלם, שאני לא צריך לספר לכם שהיא בניו יורק, אותה אתם מכירים ככף ידכם. לתל אביב אתם צריכים וייז. ומה יש בספר? כלום. ביידיש: גורנישט מיט גורנישט. לנצרמן עוזר נאמן בשם אורטיז, בחור רב יוזמה. כל העסק של המשכונ”

“# נטשתי את הספר בעמוד 100 (מתוך 248 עמודים) וכל מה שאני יודעת עליו קורה (לא כל כך קורה...) עד שם. למעשה מי שמשוטט בין הביקורות לספר הזה בגוגל יכול לקרוא את הסיפור בלי לקרוא את הספר. ולמרות שחלק מהביקורות ארוכות מאד – קראתי כמה שהיו נחשבות בכבוד לפרק בספר – ולמרות שהספר די קצר, עדיין הוא מתיש ומרגיש ארוך. מאד ארוך. נורמן מונבלום הוא יהודי חולמני בן 33 (גילו של ישו, כמו שהוא טורח לציין), למד עד”

“# הספר הזה יצא לאור בשנת 1961, 16 שנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. אני מציינת את הפרט הזה כי בניגוד לימינו – כשכל מי שרוצה לכתוב סיפור מרגש כותב על "השואה" עליה למד בשיעורי היסטוריה בתיכון, או השתתף בביקור במחנות בפולין (אם הוא ישראלי) או שקרא קצת חומר על השואה והחליט לשבץ אותה באיזה סיפור המטייל בין זמנים שונים (אם הוא לא ישראלי) ויש היום "ספרי שואה" בניחוח רומנטי, בסגנון ספרי מתח, מפי בעלי-חיי”

“הדיירים של מונבלום / אדוארד לואיס וולאנט יצירה תיאטרלית מיוחדת המתרחשת בניו יורק בסוף שנות החמישים. יש בה שלל דמויות קשות יום, חלקן מצחיקות, חלקן מסכנות וחלקן קצת הזויות. במרכז היצירה עומד נורמן מונבלום, נורמן הוא יהודי בן 33, איש בודד ואדיש, שעובר תהליך התבגרות בעקבות המפגשים שלו עם הדמויות ושמיעת תלונותיהן. במהלך הקריאה הרגשתי כאילו אני צופה בהצגת תיאטרון, נהניתי ממגוון הדמויות ואהבתי את המסר”

“הספר הזה עוסק באחד סול נצרמן בן 45, קשיש לטעמו, בוגר מחנות הריכוז. הזמן הוא כ-16 שנים לאחר תום מלחמת העולם השניה ולנצרמן מקצוע אמריקאי: משכונאי. מה עושה משכונאי? מתפרנס ממסכנותם של אחרים ועוד בהארלם, שאני לא צריך לספר לכם שהיא בניו יורק, אותה אתם מכירים ככף ידכם. לתל אביב אתם צריכים וייז. ומה יש בספר? כלום. ביידיש: גורנישט מיט גורנישט. לנצרמן עוזר נאמן בשם אורטיז, בחור רב יוזמה. כל העסק של המשכונ”

“# נטשתי את הספר בעמוד 100 (מתוך 248 עמודים) וכל מה שאני יודעת עליו קורה (לא כל כך קורה...) עד שם. למעשה מי שמשוטט בין הביקורות לספר הזה בגוגל יכול לקרוא את הסיפור בלי לקרוא את הספר. ולמרות שחלק מהביקורות ארוכות מאד – קראתי כמה שהיו נחשבות בכבוד לפרק בספר – ולמרות שהספר די קצר, עדיין הוא מתיש ומרגיש ארוך. מאד ארוך. נורמן מונבלום הוא יהודי חולמני בן 33 (גילו של ישו, כמו שהוא טורח לציין), למד עד”