ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 27 במרץ, 2015
ע"י קורא כמעט הכול
ע"י קורא כמעט הכול
יש לי חיים אמא, יש לי צחוקים אחות, יש לי חופש אחי, ויש לי זמנים טובים, גבר. יש לי דרכים משוגעות בת, יש לי קסם ששווה מליון דולר דודן, יש לי כאב ראש, וכאב שיניים, וזמנים טובים כמו לך..... (טוב, זה נשמע יותר טוב שכגרבר שר זאת על השולחן של שילה). יש לנו מלא דברים ולפעמים, טוב לא יודע לגביכם, אבל לפעמים אני מרגיש שאין לי כלום. אין לי כלום להציע למי שירצה בחברתי, סתם כלי ריק, משעמם, חסר יחוד וצבע. כך צקורו טזאקי מרגיש.
"אני חושב שזה בגלל שאין לי כנראה משהו כזה שנקרא עצמי. אין לי אינדיווידואליזם מסוים, ואין לי צבע ססגטני. אין בי שום דבר שאני יכול לתת. זאת בעיה שאני נושא איתי מאז ומעולם. תמיד הרגשתי שאני כמו כלי ריק".
צקורו חווה אובדן כבד בימיו באוניבריסטיה כזה שגרם לו לשוטט בקרבת המוות תקופה אורכה.. ובסוף לבחור בחיים. כיום כשהוא בין 36 חברתו החדשה דוחקת בו להתמודד עם עברו, לסלק את עבותות ההדחקה,ולנסות להבין מה בעצם קרה שם.
פעם כשהייתי באוניברסיטה הייתה לי מערכת יחסים עם סטודנטים מתחום מדעי הרוח (פסיכולוגיה), גם היא כמו סארה חשבה שכדאי שאתמודד עם עברי, האובדנים שחוויתי בצבא, והשפיעו על עיצוב נפשי ועדין כנראה משפיעים על התנהלותי. כמובן שבחרתי בדבר האחד שהכרתי באותו שלב בחיי (שיחת ה"זה לא את זה אני"). אבל צקורו טזאקי בין 36, ובוחר להתמודד עם עברו לנסות להבין מה בעצם קרה שם, זה מעין תנאי של סארה לקבל אותו. כך יוצא שאנו יוצאים עם צקורו למסע הזה, שמוביל אותו מטוקיו לעיר הולדתו ולפינלנד ולתוך עצמו, מסע ממנו הוא יוצא אדם אחר.
חברת הספרים שאלה אותי "אני אוהב את הספר?"
עניתי "איך אני יכול לדעת" (הפחד להמליץ זוכרים).
היא שאלה: "הוא ספוטיניק, ויער או קורות הציפור המכנית"?
"ספוטניק ויער" (ספוטניק אהובתי ויער נורבגי) עניתי (היא לא אוהבת את מורקמי של המציאות המקומטת והאחרת)
"אז אוהב"
אז למי שלא אוהב את הספרים ה"מוזרים" של מורקמי- ואהב את יער נורבגי וספוטניק אהובתי
ולמי שאוהב את כל מה שמורקמי כותב...
ובכלל למי שאוהב.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Hill
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
הספר מונח אצלי חצי שנה, אני חושבת שהגיע הזמן שלו. תודה :)
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
המממ...
אני אהבתי את מורקמי באופן כללי, ותיעבתי את יער נורווגי. דכדוך, תהיה, ריקנות, ודיכאון הם מעולים במציאות סוריאליסטית, ופחות טובים בספרות מציאותית. נראה לי שאוותר.
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
קצת עצוב מה שכתבת על " כלי ריק"...
לא צריך צבע ססגוני או נוצה על הראש,לא ארדה בך קלישאות
אבל אתה כותב משעשע,ויש לך חוש הומור מיוחד רק לך. ואני מניחה שמעבר לכל האפרוריות המונוטונית כשאנחנו בסביבה שמפרה אותנו אנחנו פורחים. כתבת נפלא על מורקמי, והוא מחכה לי על המדף כמו ממתק. |
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
תודה יעל
מחשבות, זה כלום לעומת הבעיה שיש לי עם שמות הרחובות של נסבו... ובכלל שלל בעיות.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
יפה כתבת.
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
יש לך בעיה אם השמות אצל מורקמי. חייב להתמודד...
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
