ביקורת ספרותית על תקלה בקצה הגלקסיה מאת אתגר קרת
ספר בסדר

---

לא צריך להבין בשביל לאהוב כתב אתגר בספרו
ואני חושב שאולי גם לא צריך לאהוב בשביל להבין
אתגר שייך לרשימה של אומנים שקשורים לשרותי הצבאי - אי שם בין רצועת לבנון ואינתיפאדה ראשונה היו כמה אומנים שהשאירו אותנו שפויים
אחד מהם היה אתגר שהכרתי לא מעט חיילים שידעו סיפורים שלמים בע"מ מספרו צינורות.
לתחושתי הספר נכתב ממקום שונה שממנו נכתבו ספריו הקודמים, "תקלה בקצה הגלקסיה " מצביע על מיאוס "אבולציה של פרידה " מצביע על בדידות "ופינאפל קראש" מדבר על הרצון להתקפל ולהתחיל מהתחלה. התקווה הגדולה שהביאה כתיבתו של אתגר בתחילת דרכו נראה שהלכה ונמוגה על מצוק החיים וכפי שאמרתי מבין אבל לא אוהב.
באופן משעשע אני מסיים את ספרו בברצלונה - וסיפור קצר מזכיר קצת טאפס - או שזה תופס אותך וזה טעים או שזה לא מעניין, אין מקום לטעויות.
וכך אני מרגיש עם ספרו האחרון של אתגר, חוץ מכמה הברקות , הספר לא תופס
קצת חבל, קצת עצוב
אבל כמו שאמרתי לא צריך לאהוב בשביל להבין - זו לפעמים דרכו של עולם
לדעתי כאומן אתגר נמצא כבר במקומות אחרים מבחינת ההתפתחות האומנותית שלו והוא לא צריך לחזור לסיפורים הקצרים.
לקרוא רק אם חייבים.

» ביקורות נוספות של רן
» ביקורות נוספות על תקלה בקצה הגלקסיה