ביקורת ספרותית על האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? - (בלייד ראנר) מאת פיליפ ק' דיק
ספר בסדר

---

התשובה היא כן.

אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות.


הספר מתקיים בעולם פוסט-אפוקליפטי. עולם, מאחר והציוויליזציה האנושית הגיעה אל מעבר לגבולות כדור הארץ. בעל כורחה, יש לציין. כדור הארץ נמצא שנים רבות אחרי מלחמה גרעינית, שאף אחד לא זוכר מי התחיל אותה ומי ניצח בה – אבל תוצאותיה הן חורבן כדור הארץ. כוכב הבית של בני האדם מתמלא בנשורת גרעינית ונהיה כמעט בלתי ראויה למחיה. מי שיכול מהגר, בעידוד הממשלה, אל "התנחלויות". שם כולל לספינות חלל וכוכבים אחרים שבני האדם התיישבו בהם. אבל למרות הכול יש כמה אנשים שנשארים בכדור הארץ. חלקם מכורח הנסיבות, מחוסר רצון לעזוב או שנאסר עליהם. הזיהום הגרעיני בכדור הארץ הרס את רוב מרחבי הטבע והמבנים המלאכותיים, הביא להכחדתם של רוב בעלי החיים ומרבית בני האדם שנותרו בכוכב נחלשו משמעותית. הנותרים נבחנים, אם התמזל מזלם והיכולות השכליות שלהם עדיין סבירות – מוטב להם להגר וכמה שיותר מהר, לפני שיתנוונו. אם גורלם לא שפר עליהם, נאסר עליהם להגר מאחר והם מוגדרים "מיוחדים" – מילה מכובסת למטומטמים בלתי רצויים.

מלבד מלחמה גרעינית, האנושות הביאה לעולם דבר חשוב נוסף – רובוטים, או יותר נכון, אנדרואידים. יש מגוון רחב של רובוטים, שתכליתם היא להיות תחלופה לבעלי החיים. אמנם יש ינשופים, צפרדעים וזבובים, אבל עיקר המכירות מגיע מרובוטים שמדמים חיות קטנות לגידול ביתי, דוגמת חתולים וכבשים. גידול חיית מחמד, כל יצור חי שהוא, נהיה סמל סטטוס חברתי. אבל מה עושים כשכמעט ואין בעלי חיים בחיים? מגדלים רובוט. לפעמים הם מנעימים את הזמן, או שהם קצת מעצבנים או לפעמים אפילו חולים, כלומר מתקלקלים.
עד כה החלק הקל. לאף אחד לא אכפת, לפחות לא בצורה משמעותית, מרובוטים דמויי חיות מחמד. מוקד העניין העיקרי הוא האנדרואידים. רובוטים דמויי אדם. אבל לא אנדרואידים כמו שאנחנו מכירים אותם, שמתראיינים לטלוויזיה היפנית ועוטים פאה מלאכותית לא משכנעת. אפשר להגיד שהם רובוטים גם מתוך שינה. האנדרואידים שבספר הם בהרבה מובנים זהים לבני האדם. כמה זהים? הדרך היחידה שבה ניתן להבדיל בין השניים היא מבחן אמפתיה, שמתבסס על בדיקה של התגובות הבלתי-רצוניות של העין, שנמשכות פחות מכמה שניות. מבינים? עד כדי כך זהים. האנדרואידים האלה אמינים ואינטליגנטיים מספיק אפילו בשביל לבצע פשעים.
וסביב זה סובב הסיפור. אנדרואידים מורשים להיות רק במקומות מסוימים, בטח ובטח שאסור להם להתערבב בין בני האדם או לחיות חיים עצמאיים. אבל יש אנדרואידים שמנסים. הם בורחים, טסים בצורה בלתי-חוקית אל מקומות בלתי-חוקיים, רק כדי להתערות בתוך האנושות. את האנדרואידים האלה לא רק שלא מחבבים, אלא מתעבים ממש. אנדרואיד שמתחזה לאדם זה דבר אסור בתכלית האיסור.


אבל כל זה רק רקע. העלילה מתרחשת בסן פרנסיסקו, כדור הארץ.

ריק דקארד הוא "צייד גולגולות". הוא עובד כחלק מהמשטרה ומתפרנס מלכידת אנדרואידים ו"השבתתם", משמע הריגתם. הוא חי עם אשתו, אירן. נישואים לא שמחים אבל סבירים. את רוב זמנו הוא מעביר בעבודה, שדורשת ממנו הרבה. ביתר הזמן הוא מתעניין בעיקר בהשגת בעל חיים. ריק רוצה להחליף את הכבשה החשמלית שלו בבעל חיים אמיתי, יצור חי. רק שאחד כזה עולה הון תועפות. בעבודה שלו המשכורת אמנם נמוכה, אבל על השבתת כל אנדרואיד מקבלים פרס של 1,000 דולרים. בהחלט תמריץ. בכל זאת, מדובר בעבודה עם סיכון, מה גם שכדי להשבית אנדרואיד צריך לפני כן לבחון ולגלות אותו, משימה טריקית בפני עצמה. כך או כך, ריק עסוק בעבודה הנוכחית וכנראה האחרונה שלו – השבתת 6 אנדרואידים מסוג נקסוס 6. הסוג המתקדם והחדשני ביותר, ובהתאם לכך גם דומה לבני האדם יותר מכל סוג אחר.

ג'ון ר' איזידור הוא "מיוחד". משמע מטומטם, או כמו שהוא מכנה את עצמו ואחרים מכנים אותו, "ראש-עוף". הוא חי בבניין דירות נטוש ומתפרק ולא עושה יותר מדי. הוא עובד בבית חולים וטרינרי – שמרבית מטופליו הם בכלל בעלי חיים חשמליים. בבית שלו, כלומר דירה מתפוררת ועזובה, הוא רוב הזמן צופה ב"ידידכם בסטר". ידידכם בסטר זאת תכנית טלוויזיה מפורסמת כלשהי, שבה יש שדרן מפורסם שמראיין מפורסמים אחרים. מעין תכנית בידור משונה, שבמשך הספר מספרת לצופיה שהיא הולכת לגלות להם משהו מפתיע במיוחד. איזידור לא מסתדר כ"כ עם אנשים אחרים, גם המעטים שעוד נותרו בכדור הארץ. הוא בחור חביב וקצת רגיש, אבל טיפש ולא תמיד מבין הכל.

יש דמויות נוספות, שכל פירוט עליהן יהיה ספוילר, לכן אמנע מלספר לכם.


חלק נוסף בספר הוא "תורת מרסר". לא נאמר מה היא התורה בדיוק ומה היא בעבורם, אבל מתייחסים אליה כאל מעין דת בעלת מעמד ייחודי. המאמינים מתחברים אל "קופסת אמפתיה", מעין קופסה שמאפשרת להם לחוש את החוויות אחד של השני. הם עצמם מרגישים שהם מהווים חלק ממשהו גדול מהם. בזמן החיבור לקופסת האמפתיה האנשים רואים את דמותו הממשית של מרסר. הוא אדם מזוקן שמנסה להגיע לגבעה, בזמן שכופרים זורקים עליו אבנים. תורת מרסר, שהיא כנראה מורכבת יותר מכפי שהיא מתוארת מפורשות, מבוססת על הרעיון שאמפתיה היא התכונה שמייחדת ומבדילה את בני האדם מכל השאר.
אם אתם מבולבלים, זה בסדר. תורת מרסר היא החלק המוזר ביותר בספר וגם המבלבל ביותר, ואני חושבת שלא הבנתי אותו עד הסוף - אם בכלל הבנתי. לא קלטתי בכלל מה הייתה המטרה של הדמות הגשמית של מרסר, מלבד עזרה בחלקים מסוימים בעלילה, וגם התורה עצמה הוסברה בדרכים די עקיפות.


סיימתי עם תחושה שלא בדיוק לזה ציפיתי. שחשבתי שיהיה אחר. העלילה כעלילה מעניינת, ויש בה תפניות מעניינות בזמן המתאים. זה ספר שנהניתי לקרוא, מהבחינה הזאת. הבעיה הייתה בפילוסופיה – חשבתי על כל השאלות שעולות בראש. ההבדלים בין רובוטים לבני אדם, יתרונות מול חסרונות, מה בעצם הבעיה שאנדרואידים יהיו בחברת בני האדם, האם לחיי רובוט יש ערך. ציפיתי שההתעסקות בהם תהיה הרבה יותר מעמיקה ומפורשת, מה שלא כל כך קרה. זו לא הפעם הראשונה שאני קוראת ספר מד"ב מעורבב בפילוסופיה. במקרה הזה יהיה נכון להגיד שזה מד"ב מתובל בפילוסופיה. זה שם, זה מורגש, זה חשוב אבל זה לא המרכז. אפשר להסתדר גם בלי זה, אבל זה יהיה פספוס. הספר לא ממש מנסה לענות על השאלות בכל הנוגע לרובוטים. הוא גם יוצא מנקודת הנחה שההבדלים הם מובנים מאליהם, ואז קצת מערער עליהם. היו שאלות שעלו אבל נותרו פתוחות. בסופו של דבר, בעיניי הספר משאיר את הקורא לחשוב לגמרי לבדו.

נתתי לספר שלושה כוכבים, אבל הוא ראוי בקלות לקבל ארבעה. זה עניין של טעם.

בשורה התחתונה, יצאתי עם רגשות מעורבים.

» ביקורות נוספות של Phi
» ביקורות נוספות על האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? - (בלייד ראנר)