ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס
ספר מעולה

---

ההתחלה היא סיפור אישי והיא לא הכרחית. האמצע מכיל ספוילרים. ניתן לדלג לסוף.

-
את הספר הזה קיבלתי מאישה מבוגרת. אותה האישה לא בדיוק קשישה, אלא מבוגרת. אפשר להגיד שהיא עברה כמה עשורים בחיים. לשלב הזה של החיים יש סממנים מסוימים. היא מתעכבת כשהיא צריכה לקום מהכורסה, השיער שלה עדיין כהה ובכל זאת די דליל, יש לה נכדים ולא מזמן נולדה גם נינה קטנטנה. חיים סטנדרטיים בסה"כ.

הגעתי לדירה שלה. היא הכניסה אותי לבית עם אורות עמומים, שטיחים פרוסים בכל החדרים וחפצים מסודרים. היא אמרה לי שאם אני רוצה לחפש ספרים, אז הם כולם בחדר מסוים. היא הכניסה אותי לחדר ההוא, חדר בצורת מלבן – צר וארוך. כמו יתר הבית גם זה היה חדר די מיושן, שהאור בו לא מספיק בהיר והרהיטים בו בצבעים דהויים. היא עזבה אותי לבדי בחדר, ונתנה לי לקרוא את הספר הראשון. הוא היה היחיד שלא יכולתי לשאול וגם היחיד שהיא אמרה לי בעצמה לקרוא. לא, זה לא הספר הזה. זה היה דווקא היומן שלה. יומן אישי. לא מהיום ולא מאתמול, אלא מלפני הרבה שנים. אני לא יודעת בדיוק כמה שנים, אבל זה יומן שנכתב "כשהייתי בערך בגילך, וגם צעירה יותר". כבר ציינתי שמדובר במבוגרת, כן? היומן היה בבירור ישן. כריכה מרופטת, דפים צהובים, רעש של נייר כשמעלעלים בו. הכול נכתב בכתב יד מסולסל ולא מובן במיוחד. התאמצתי לקרוא, וממה שהצלחתי להבין וממה שהצלחתי לחלץ מהזיכרון, היא תיארה את חיי היום-יום. דף אחד על יום מושלג בישראל, כמה פסקאות על חפירה באדמה, כמה שורות על חברות שלה ועל אמא שלה.

בחדר הזה הייתה ספרייה. אני רוצה להתמקד בזה לרגע, כי אני אוהבת ספריות. אני אוהבת לחשוב שיש לי בחדר "ספרייה קטנה", זה לא נכון. יש לי כוורת של ארבעה תאים גדולים וכוננית של ארבעה מדפים. התאים די גדולים וכמעט מלאים, המדפים בתפוסה מלאה וכל מדף מאחסן 13 ספרים בגודל ממוצע. הכול ביחד זה בערך 200 ספרים. שזה נחמד, באמת, אבל זאת לא ספרייה. בחדר ההוא? זאת ספרייה. ארון ספרים ענקי, שרוחבו שני קירות שלמים ואורכו מהרצפה עד התקרה. כל מדף גדוש בספרים, בחלק מהמדפים היו ספרים שהונחו לרוחב מעל יתר הספרים, כי כבר לא היה מקום לדחוס אותם בין השאר. וכל זה בבית פרטי? לראות, להתפעל ולרייר. אז התיישבתי, קודם על הספה ואח"כ על הרצפה, והתחלתי במלאכה. לעבור על כל הספרים, אחד-אחד, להתרשם ולקרוא את התקציר שבכריכה האחורית, כדי שאצא משם עם ספרים מושאלים. וזה מה שעשיתי. האירוח שלי נמשך כמה שעות, למרות שרוב הזמן הייתי לבד. כמה פרטים שגיליתי. קודם כל, יש בספרייה הזאת כמות לא פרופורציונלית של ספרים שנכתבו ע"י סופר רוסי. חלק קטן מהספרים מפורסמים – "לב כלב", "מלחמה ושלום", "אנה קרנינה" – וכל היתר היו ספרים בלתי מוכרים בעליל. דבר שני, הרבה ספרים ישנים קשה להשיג. מה זה "ישנים"? ספרים שנכתבו לפני 10-15 שנים והם לא רבי-מכר, שלא נדבר על אלו שהם בני 40 ומעלה. מוזר לחשוב שזה יקרה גם לספרים הנוכחיים. דבר שלישי ואחרון, מדהים איך בהיעדר מקום אפשר לדחוס הרבה ספרים לתוך כל מני פינות מוזרות בחדר.

סיימתי לעבור על פני כל הספרייה והודעתי לאישה שמצאתי לעצמי "כמה ספרים". שתינו התיישבנו בסלון, סמוך למנורה דולקת – אני על ספה גדולה, והיא על כורסה מימיני. אני הנחתי על השולחן את ערימות הספרים בזמן שהיא הביאה פנקס ועיפרון. היא אמרה לי שצריך לעבור על כל ספר, כדי להכין רשימה מסודרת ולא יישכח ספר בטעות. אז ישבנו ודיברנו על הא ועל דא, כשהיא רשמה ותוך כדי הביעה את דעתה. זה ספר נחמד וזה דווקא לא כל כך מעניין, רק ספרים בודדים היא לא קראה או ששכחה מהם. שני ספרים שבחרתי היא נתנה לי במתנה – "דוניה פרפקטה" ו"סטונר". ומה הייתה הביקורת שלה על "סטונר"?
"לא התחברתי, השתעממתי. כתוב שזה 'רומן מושלם', אחרים אמרו לי שזה מושלם. תקראי את, תגידי לי מה את חושבת."

אירוני.
הפגישה הזאת מזכירה לי את הספר הזה.

-

ויליאם סטונר הוא אדם פשוט. הוא מתחיל את חייו כשהוא נולד כבן יחיד לזוג חקלאים, והשלושה הם משפחה כפרית ענייה. הם חיים חיי צמצום ועבודה ביתית. ויליאם מעביר את השנים בעבודה בבית, בגינה ובמשק, עד שמגיעה ההזדמנות בעבורו ללימודים באוניברסיטה עירונית. הוא נשלח להתגורר במקום אחר ולהתרכז בלימודים, והוא מגלה שהם מעניינים אותו. עם תום הלימודים, ויליאם בוחר לעבוד כמרצה לספרות אנגלית ולהישאר באוניברסיטה. האוניברסיטה נהיית חלק נרחב מהחיים שלו, אבל בין לבין ותוך כדי עובר הרבה דברים רגילים ומקרים נקודתיים. עם הזמן הוא מוצא את עצמו מחזר אחרי אישה שבסופו של דבר נישאת לו, אבל הקשר ביניהם מעכיר וחיי הנישואים לא מוצלחים. לזוג נולדת ילדה, והיחסים של שני ההורים עם הילדה די מסובכים. הילדה מתבגרת, אבל בגיל צעיר ובתוך זמן קצר היא נכנסת להיריון, מתחתנת, מתאלמנת ויולדת בן. בסדר הזה. מלחמת העולם פורצת, אבל ויליאם נשאר באוניברסיטה ושומע עליה מרחוק. הוא מזדקן, אבל הוא לא מגיע לגיל מופלג. ויליאם מגלה שהוא חולה. זה סרטן, זה סופני ופה גלגל החיים נעצר.

-

זה ספר על סיפור רגיל להפליא. גבר מופנם שפשוט חי את החיים שלו עד סופם, כל העלילה מתבססת על אדם שעוקב אחרי מה שהחיים מזמנים לו. הוא לא עושה שום דבר נועז או מפתיע, אין טוויסטים בלתי צפויים, הוא רק חי. בניגוד למה שכתוב בתקציר, לא מצאתי בספר ערכים או שליחות, ובטח שלא דבקות בערכים. אפשר ממש להרגיש את היבשושיות והאפרוריות של האדם הזה, שריתק אותי הרבה יותר מדמויות אחרות. התחושה הכללית היא שסטונר הוא אדם שלא עושה הרבה, אלא מתבונן מהצד על כל מה שקורה לו עצמו. הוא כמעט ולא מתערב – הוא פשוט ממשיך ללכת עם מה שנותנים לו. מוצא לעצמו מקצוע, פוגש אנשים ואז מתחבר אליהם ומתרחק מהם, עובר מקרים קטנים שחשובים לו וחווה השתלשלויות אירועים שמשפיעות על חייו - ובנוסף לכל זה, סוף הספר פשוט נהדר.
בכל הספר אין שום דבר מטלטל, הסיפור מושך בזה שהוא נראה כאילו הוא נטווה מעצמו, בסבלנות ובקפדנות. כל הספר מלא בתיאורים, ובכל זאת יש תחושה של מינימליזם. כבר קשה לי למצוא מחמאות פחות מוזרות מאלה שכבר נתתי, אז אסיים. זה ספר מרהיב מרוב פשטות, ואני ממליצה עליו בחום.

» ביקורות נוספות של Phi
» ביקורות נוספות על סטונר