ביקורת ספרותית על מתי ואיך חדלתי להיות יהודי - מבט ישראלי מאת שלמה זנד
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום שני, 9 ביולי, 2018
ע"י Phi


לפעמים, כשאני קוראת ספרים שלא מוצאים חן בעיניי, אני אומרת עליהם שהם גורמים לפריחה. אם ספרים באמת היו גורמים למחלות, הספר הזה היה מדביק אותי באבעבועות שחורות.
זה משפט שאמרתי כשקראתי את הספר הזה וכעסתי. האמת, גם כשאני רגועה, אני חושבת שזה משפט טוב. להכעיס אנשים זה קל, ולהכעיס אותי זה עוד יותר קל. לכן, אני לא מחמיאה לסופר או לספר כשאני אומרת שהקריאה בספר גרמה לי לגלגל עיניים יותר מכמה פעמים ולהגיד לעצמי אוי אַ בְּרוֹךְ, מה אני קוראת. מבלי להיכנס לדיון הפוליטי, אני אנסה להסביר את דעתי, בגדול, על הספר.
יש ספרים שנועדו "לבעוט" בקורא. שבהם הסופר מנסה לטלטל את עולמו ולערער את אמונותיו, או לפחות לגרום לו לחשוב עליהן פעמיים. קראתי ספרים כאלה בעבר, והספר הזה הוא לא אחד מהם. כשפתחתי את הספר, ציפיתי לספר עם הוגנות, שנכתב על ידי פרופסור שמתעמק בשאלת הזהות היהודית. הספר הזה נכתב על ידי פרופסור שכבר כתב בעבר, ואין לזה שום משמעות. בחיי, פשוט אין. לא בגלל שפרופסורים הם בורים או משתווים לאנשים אחרים, אלא בגלל שהספר הזה נשען על דעה. קל מאוד לזהות לאיזה צד במפה הפוליטית הכותב משתייך. וכן, הנחתי מראש שהספר ינסה לסתור את האמונות והדעות הפוליטיות שלי. אבל לזה לא ציפיתי. הספר הזה הוא לא מאמר אקדמי או ניתוח ענייני, והוא גם לא מזכיר אותם. הוא מזכיר לי שיעור אזרחות בתיכון ישראלי ממוצע, שבו רק תזרוק כמה הערות שנויות במחלוקת – ויש מהומה שלמה. הספר הזה הוא לא האקדמאי החוקר שמנסה באריכות ובסבלנות לאתגר זהויות ודעות, אלא התיכוניסט שמדבר על כיבוש ומעריץ את צ'ה גווארה. להלן מספר אמרות אפשריות, שהן בעצם קטעים מתוך הספר: "המתנחלים מאירופה", "לא לזהות את היהדות עם הציונות", "הילידים הפלסטינים במדינת המהגרים היהודים", "קולוניזציה שעל עקרונותיה נשענה הציונות החילונית", "יהודוצנטריות", "לא קיים כלל עם יהודי".
הספר הזה מכעיס, אבל כעס בפני עצמו הוא לא הישג. זה לא ספר מערער, זה לא גורם לך להתעמת עם עצמך ולא להתעמק במחקרים. הספר הזה הוא אמיר חצרוני של סטימצקי – אולי מנסה להיראות רציני, אבל זאת פרובוקציה. יכול להיות שזו הייתה הטעות שלי. יצאתי מנקודת ההנחה שהספר ינסה להוכיח את עצמו, להראות שהוא שווה משהו והדעות שבו לא נכתבו סתם ככה. כבר שמעתי דברים טובים על ספרים אחרים של אותו הסופר. אבל לא קראתי אותם, ואני מדברת רק על זה. אז אני לא יודעת מה לגבי הסופר הזה, אבל לפחות באופן אישי אני יכולה להגיד שלפני הספר הייתה יהודייה כשרה למהדרין, ואחרי הספר – עדיין כזו. זה לא ספר על זהות יהודית, לא על חילוניות, לא על דת, לא על ישראל, לא על פוליטיקה ובעצם – זה ספר על לא כלום. אם אתם רוצים לייצב לעצמכם דעה פוליטית, בין אם על ישראל או על היהדות, הספר הזה הוא לא הכתובת. תקראו ספרי היסטוריה ותחליטו בעצמכם. זה ספר שבא לשכנע את המשוכנעים. נו, שׁוֹיְן.
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Phi (לפני 6 ימים)
תודה למחמיאים (לביקורת וגם לי).
לאלו שקצת פחות החמיאו, כתבתי על הכעס אבל לא כתבתי בשעת כעס. אין לי הרבה מה להגיב, את הדוגמאות שלי כתבתי ואת דעתי הבהרתי.
בנוגע לשינוי תפיסה פוליטית, גם אני לא נתקלתי. את הספר קראתי מסיבות טכניות ואת הביקורת כתבתי מתדהמה.
אנקה, משום מה הוא העלה את הטענה הזאת. יש תאוריה ישנה שלפיה האשכנזים הם בעצם כוזרים שהתגיירו. השימוש שלו בה הזוי וזה טיעון חלש מאוד. זאת תאוריה בלבד, הרוב הגדול של החוקרים (או כמו שהסופר קורא להם, "חוקרים בשירות הציונות") לא מקבל אותה, פשוט כי אין לה יותר הוכחות מלכל תאוריה עמומה אחרת. לא רק זה, יש לה גם היסטוריה ארוכה של שימוש ע"י אנטישמים גלויים וקונספירטורים, והסופר אפילו כתב שהוא מודע לזה.
שונרא החתול (לפני 6 ימים)
Phi כותבת על עצמה שהיא היא בת מהתחתית של בור ללא תחתית.
שנון, יצירתי ואוקסימורוני להפליא.
גלית (לפני 6 ימים)
מה שאלישבע מה שיעלהר
אנקה (לפני שבוע)
אהבתי את הסקירה שלך. הוא לא טען שעדות אשכנז למיניהן הם בעצם כוזרים שהתפזרו
באירופה או לחילופין לא יהודים שהתגיירו בהמוניהם ?
חלק מהתפיסות שלו לא מחזיקות מים.
לי יניני (לפני שבוע)
תודה לך על הסקירה הזו
yaelhar (לפני שבוע)
מעולם לא נתקלתי בספר, בהרצאה או בארגון פוליטי
ששינה את תפיסתם הפוליטית של קוראיו/משתתפיו אם היתה להם כזו.
עמיחי (לפני שבוע)
אלישבע, את מוזמנת לקרוא את דברי הביקורת שכתבו מלומדים אחרים על ספריו של זנד - פרופ' ישראל ברטל, פרופ' דוד אסף, פרופ' יעקב שביט, פרופ' אבשלום לניאדו, ד"ר צביה גרינפילד, ד"ר שאול ברטל ועוד. הכל מצוי במרשתת.
הבעיה עם זנד היא שהוא השתמש ביוקרה האקדמית כדי לקדם טענות תעמולה אנטי-ציונית מבית המדרש הקומוניסטי.
Pulp_Fiction (לפני שבוע)
תודה על הביקורת המצוינת הזו. תמיד הדהים אותי העיוורון מרצון של אנשים שלכאורה מעוניינים לשנות את העולם לטובה, אך בפועל תומכים בעוולות, ברשע ומעריצים נבלים. צ'ה גווארה, אלילם של אנשי ההזיה היה אמנם פוטוגני אבל למעשה רוצח המונים אכזר ומחרחר מלחמה עד כדי כך שאפילו פידל קסטרו וחבורתו רצו להיפטר ממנו ולהרחיקו.
אלישבע (לפני שבוע)
זה ספר על זהות חילונית יהודית ואולי המרחק הגדול בין העמדות שלו לאלה הכשרות למהדרין שלך לא אפשר לך לראות מעבר לכעס (אולי גם כדאי לך לחשוב פעמיים אם זה באמת בשבילך לפני שתתקלי באיזה ספר של ברכט).

ולכל המלינים על היות האיש המלומד והאויאויאוי קומוניסט הזה פרופסור, הסירו דאגה מליבכם. עוד כמה שנים תחת שלטון האיאטולות של שקד רגב ובנט ולא יתרחשו יותר עוולות כאלה.
שונרא החתול (לפני שבוע)
ואיך לא יהיה פרופסור אם האקדמיה היא צלוחית הפטרי של אנשים כאלה?
הביקורת הזו ראויה לגדולות מעבר לסימניה הקטנה.
עמיחי (לפני שבוע)
הספר הזה שופך אור גם על ספריו הקודמים ומגלה, למי שעדיין לא הסיק זאת בעצמו, כי הם נכתבו מעמדת מוצא קומוניסטית.
זנד גדל בבית קומוניסטי ונשאר נאמן לתנועה.
בשנות ה-30' וה-40' ספרים כמו של זנד היו יוצאים כחוברות או קונטרסים, כראוי לכל ארגון גרילה תעמולתי.
אבל בינתיים הוא נהיה פרופסור.
מחשבות (לפני שבוע)
סקירה להלל. יופי.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ