שלמה זנד נולד בלינץ שבאוסטריה, בן להורים יהודים ניצולי השואה מפולין. בשנתיים הראשונות לחייו שהה במחנה עקורים בטראונשטיין שבגרמניה, ולאחריהן עלה לישראל עם הוריו ב-1948. האב, בעל דעות קומוניסטיות, בא לישראל נחוש להיאבק ב"אימפריאליסטים הבריטים". המשפחה התגוררה תחילה בבתי ערבים שננטשו ביפו, האב עבד כשליח ושומר לילה בבית המפלגה הקומוניסטית הישראלית בתל אביב, והאם עבדה בניקיון. שניהם סירבו מתוך עקרונות לקבל שילומים מגרמניה המערבית. בגיל 16 הוצא הנער שלמה מהתיכון (עירוני ז') והלך לעבוד כפועל במפעל לייצור מכשירי רדיו. בערבים למד בקורס לאלקטרוניקה. הצטרף לברית הנוער הקומוניסטי (בנק"י) הקשורה למפלגת רק"ח.
בשנים 1967-1965 שירת בצה"ל בנח"ל, בין השאר בקיבוץ יד חנה. ב-1967 היה חייל בחטיבה הירושלמית ובמלחמת ששת הימים נלחם בירושלים. לאחר שחרורו מצה"ל, בסוף 1967, פגש בחיפה את המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש ושיתף אותו בהתלבטויותיו, האם להישאר בישראל ולהיאבק על אופיה, או לעזוב אותה. בהשראת המפגש בין השניים הקדיש לו דרוויש שיר - "החייל שחלם על חבצלות לבנות".‏[1]
לאחר שירותו הצבאי עבד זנד בעבודות שונות, ובהן מתקין טלפונים במשרד הדואר ומקים תפאורות בתיאטרון.
בשנת 1968, בהיותו נסער מהפלישה של הצבא הסובייטי ושל ברית ורשה לצ'כוסלובקיה, סירב להצעה של הנהלת מפלגתו רק"ח להישלח ללימודי קולנוע בלודז' שבפולין, ואחותו נסעה במקומו. הוא עצמו עזב את שורות רק"ח והצטרף לקבוצה השמאלית הרדיקלית מצפן ונעצר מספר פעמים עקב חלוקת חומר תעמולה.
בגיל 24 השלים את בחינות הבגרות ושנה אחרי כן החל את לימודיו באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1975 סיים תואר ראשון בהיסטוריה בהצטיינות יתרה. בעקבות קבלת מלגה מממשלת צרפת נסע לפריז ולמד לתואר שני באוניברסיטת פריז 8. נושא עבודת המוסמך שלו היה "ז'אן ז'ורס והשאלה הלאומית" והוא נכתב בהנחייתה של פרופ' מדלן רבריו. לאחר מכן המשיך את לימודיו וסיים דוקטורט בהצטיינות בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (E.H.E.S.S) בנושא: "ז'ורז' סורל והמרקסיזם: מפגש במשבר". הדוקטורט התפרסם כספר וזכה בפרס האקדמיה למדעי המוסר והפוליטיקה הצרפתית. עם תום הלימודים הוצעה לו משרה על ידי ההיסטוריון פרנסואה פירה והוא החל ללמד בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה. ב-1985 הצטרף לסגל אוניברסיטת תל אביב. החל מ-2003 הוא מכהן בה כפרופסור מן המניין.
זנד המשיך להורות בבית הספר ללימודים גבוהים כמרצה אורח, שהה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי כחוקר נלווה וכן לימד באוניברסיטת אקס-אן-פרובאנס. כמו כן השתתף ביסודו של כתב העת הצרפתי "1900 - כתב עת להיסטוריה אינטלקטואלית".
זנד מרבה לכתוב מאמרים פוליטיים בעיתונות היומית ומביע דעות ביקורתיות ביותר כלפי מדיניות הממשלה.
הוא נשוי ויש לו שתי בנות.
[מויקיפדיה]

שלמה זנד נולד בלינץ שבאוסטריה, בן להורים יהודים ניצולי השואה מפולין. בשנתיים הראשונות לחייו שהה במחנה עקורים בטראונשטיין שבגרמניה, ולאחריהן עלה לישראל עם הוריו ב-1948. האב, בעל דעות קומוניסטיות, בא לישראל נחוש להיאבק ב"אימפריאליסטים הבריטים". המשפחה התגוררה תחילה בבתי ערבים שננטשו ביפו, האב עבד כשליח ושומר לילה בבית המפלגה הקומוניסטית הישראלית בתל אביב, והאם עבדה בניקיון. שניהם סירבו מתוך עקרונות לקבל שילומים מגרמניה המערבית. בגיל 16 הוצא הנער שלמה מהתיכון (עירוני ז') והלך לעבוד כפועל במפעל לייצור מכשירי רדיו. בערבים למד בקורס לאלקטרוניקה. הצטרף לברית הנוער הקומוניסטי (בנק"י) הקשורה למפלגת רק"ח.
בשנים 1967-1965 שירת בצה"ל בנח"ל, בין השאר בקיבוץ יד חנה. ב-1967 היה חייל בחטיבה הירושלמית ובמלחמת ששת הימים נלחם בירושלים. לאחר שחרורו מצה"ל, בסוף 1967, פגש בחיפה את המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש ושיתף אותו בהתלבטויותיו, האם להישאר בישראל ולהיאבק על אופיה, או לעזוב אותה. בהשראת המפגש בין השניים הקדיש לו דרוויש שיר - "החייל שחלם על חבצלות לבנות".‏[1]
לאחר שירותו הצבאי עבד זנד בעבודות שונות, ובהן מתקין טלפונים במשרד הדואר ומקים תפאורות בתיאטרון.
בשנת 1968, בהיותו נסער מהפלישה של הצבא הסובייטי ושל ברית ורשה לצ'כוסלובקיה, סירב להצעה של הנהלת מפלגתו רק"ח להישלח ללימודי קולנוע בלודז' שבפולין, ואחותו נסעה במקומו. הוא עצמו עזב את שורות רק"ח והצטרף לקבוצה השמאלית הרדיקלית מצפן ונעצר מספר פעמים עקב חלוקת חומר תעמולה.
בגיל 24 השלים את בחינות הבגרות ושנה אחרי כן החל את לימודיו באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1975 סיים תואר ראשון בהיסטוריה בהצטיינות יתרה. בעקבות קבלת מלגה מממשלת צרפת נסע לפריז ולמד לתואר שני באוניברסיטת פריז 8. נושא עבודת המוסמך שלו היה "ז'אן ז'ורס והשאלה הלאומית" והוא נכתב בהנחייתה של פרופ' מדלן רבריו. לאחר מכן המשיך את לימודיו וסיים דוקטורט בהצטיינות בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (E.H.E.S.S) בנושא: "ז'ורז' סורל והמרקסיזם: מפגש במשבר". הדוקטורט התפרסם כספר וזכה בפרס האקדמיה למדעי המוסר והפוליטיקה הצרפתית. עם תום הלימודים הוצעה לו משרה על ידי ההיסטוריון פרנסואה פירה והוא החל ללמד בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה. ב-1985 הצטרף לסגל אוניברסיטת תל אביב. החל מ-2003 הוא מכהן בה כפרופסור מן המניין.
זנד המשיך להורות בבית הספר ללימודים גבוהים כמרצה אורח, שהה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי כחוקר נלווה וכן לימד באוניברסיטת אקס-אן-פרובאנס. כמו כן השתתף ביסודו של כתב העת הצרפתי "1900 - כתב עת להיסטוריה אינטלקטואלית".
זנד מרבה לכתוב מאמרים פוליטיים בעיתונות היומית ומביע דעות ביקורתיות ביותר כלפי מדיניות הממשלה.
הוא נשוי ויש לו שתי בנות.
[מויקיפדיה]