ביקורת ספרותית על רופאים - הוצאה מחודשת מאת אריך סגל
ספר מעולה

---

מי שקורא את שם הספר, עלול להניח ש"רופאים" הוא ספר שמדבר על רפואה. בפועל, הוא עוסק בהרבה יותר מזה.

את הספר אפשר לחלק לכמה חלקים.

העלילה מתרחשת בארה"ב ועוקבת אחרי ההתרחשויות שבה משנות ה-40 ועד לשנות ה-70. באמצעות ותוך כדי הסיפורים האישיים של הדמויות, מועבר הלך הרוח האזרחי בנושאים החשובים ביותר בחיי האמריקנים. החל ממלחמת העולם השנייה ועד ההתנגדות הציבורית למלחמת וייטנאם; מהמאבק לזכויות שחורים ועד להעברת חוק מתן הזדמנויות שוות; מהפלות בלתי-חוקיות ועד ליציאת הגלולות הראשונות לשוק.

בחלקים נרחבים בחיים הציבוריים מעורבות מערכות. המילה 'מערכות' מתפרשת גם כסדרת קרבות וגם כמערכות ממשלתיות מסואבות - שני הפירושים נכונים. לכל מערכת יש לובי חזק ועשיר שיושב בממשלה האמריקאית, מנסה להשפיע עליה ולהטות אותה לטובתו – מה שמוביל להתכתשויות על דברים שבימינו נראים מובנים מאליהם. הספר, כמו שאפשר לנחש, מתמקד במערכת הבריאות, ומעורבות גם המערכות המשפטיות והמדיניות. מסופר על המאבק הממשלתי רב-השנים של ארה"ב כנגד מערכת הבריאות שלה, במטרה להשיג ביטוח בריאות ממלכתי לכולם. מערכת הבריאות מתנגדת למהלך, שעלותו תהיה גבוהה, ומכנה אותו "סוציאליזם זוחל". זו לא מחמאה בארה"ב של אותם הימים. בפעם אחרת, חברות הסיגריות הן אלה שיוצאות כנגד מערכת הבריאות: בהתחלה בהתנגדות להגדרת הסיגריות כמסוכנות ומאוחר יותר בניסיון למנוע את חוקי איסור פרסום הסיגריות בטלוויזיה וחובת הדבקת תווית אזהרה על כל חפיסה.
מקרים מטורללים שכאלה לא קיימים רק במאבקים משפטיים בין-מערכתיים, יש גם סיפורים נקודתיים ונגועים בבירוקרטיה. מקרים הזויים, אבל קיימים. משחיתות מוצנעת של העלמת קרדיטים במחקרים ועד לטיוח מקרי רשלנות רפואית, בעיקר מקרים טרגיים שהיו ניתנים למניעה בקלות.

גם מערכת המשפט מופיעה פה, בתפקיד משני במהלך רוב הספר ובתפקיד ראשי לקראת סופו. בעיה ידועה, קיימת בישראל אבל נפוצה במיוחד בארה"ב, היא הניסיון להפוך משפט פרטי למשפט ראווה ציבורי. זה קורה בעיקר במקרים של דיון ציבורי נרחב וניסיון ליצור קביעה בחוק על נושא שנוי במחלוקת. בניגוד למשפטים הקודמים, שקרו במציאות, במקרה הזה יש משפט בדיוני על נושא שעד היום יש חילוקי דעות בנוגע אליו. לא אספר איך הוא הסתיים.

-
רפואה.

רופאים חווים בעבודתם את הקשיים הידועים. מהסוג שכולם מכירים כחלק מהידע הכללי, או שכבר ראיתם בסדרות טלוויזיה. קל לדמיין את הסטודנטים שמשננים כמויות אדירות של חומר במקצועות שונים, מה שמוביל אותם למיעוט שעות שינה וריבוי קפאין. או את המתמחים שנאלצים לעשות את כל העבודות השחורות האפשריות, להתרוצץ במשך ימים שלמים ולא לגעת בחולה אחד. או את הרופאים המקצוענים שעובדים וחושבים כל היום והלילה על החולים, בין אם כדי לתת מרשם לבית מרקחת או כדי להתערב בניתוח חירום שהסתבך.

אבל כמו שכבר אמרתי, את זה כבר ראינו ודמיינו. בואו נתעלם מערימות המידע, העבודה שלא נגמרת והתשישות. זה מאפיין הרבה מקצועות ועבודות. מה עוד יכול להקשות על חייהם של הרופאים? כסף? לא, בארה"ב הם מרוויחים סכום טוב. באופן כללי, רפואה היא מקצוע מכובד. אז למה שיעור האובדנות, דיכאונות וההתמכרויות – גבוה במיוחד אצל רופאים? גבוה פי כמה יותר מהאוכלוסייה הכללית. ידעתם את זה? אני לא ידעתי. זה לא יהיה נכון להגיד שהופתעתי. הספר מעביר בצורה פשוטה ומצמררת מצבים שבהם רפואה יכולה להוביל אנשים להשתגע. אין לי בעצמי דרך טובה להסביר איך זה קורה, אז ניקח דוגמה מהספר. תחילת לימודי רפואה כוללים, בין היתר, נתיחת גופות. לכאורה מעשה שאין מה להרחיב עליו. גופה היא גופה, היא אדם מת. לא משנה מה יקרה במהלך הנתיחה, לא תהיה לזה השפעה על המנותח. לרופא אין אחריות ואין מחיר לטעויות. אבל לא משנה מה ההיגיון והרציונל אומרים, כבר בשלב הזה של הלימודים תלמידים יתחילו לנשור. לא משנה כמה האדם מת, לא כל האנשים מסוגלים לחתוך את העור והבשר של גוף אנושי, עם פנים ושם פרטי ושם משפחה. וזה רק קצה הקרחון - הרי בשלב מסוים גם חולים אמיתיים יעברו תחת ידי המנתחים. אין לי את היכולת לגרום לאנשים להרגיש דרך הנייר (או המסך) ו להסביר קשיים נפשיים. אבל בספר, זה נראה בבירור. בעבודת הרופא, נפש היא מעמסה.

זה לא פרט חדש בספר. עוד בדפים הראשונים הנושא הזה מוזכר, הרבה לפני שהרופאים נהיים רופאים. אבל איך אפשר לזכור כל דבר בספר בן 743 עמודים? מה שכן, אקדח שיופיע במערכה הראשונה, יירה במערכה השלישית.

-
בחלק הזה יש ספוילרים מסוימים, אז אפשר לדלג על הפסקה האמצעית.

כיאה לספר באורך הזה, יש בו הרבה דמויות. חלקן נעות על הקו שבין ראשיות למשניות. המשותף לכולם: הם רוצים להיות רופאים, והם תלמידים לרפואה בהרווארד, שנת 1962. אם הם לא בכיתה הזאת, אז הם רופאים, רוצים-להיות-רופאים או רופאים לשעבר. כל אחד הולך להתמחות שונה ומביאים זווית אחרת של הרפואה. אבל, כמו שכבר ציינתי, לא רק רפואה.

ברני ליווינגסטון הוא בחור אמריקאי ממוצע. הוא בן לאב יוצא צבא שהשתתף במלחמת העולם השנייה, חובב כדורסל. לורה קסטיליאנו היא בת לאב רופא ומשפחה ספרדית שהיגרה לארה"ב, בעקבות הפשיזם הגואה בספרד. השניים מנהלים קשר מאז היום שבו הכירו ולמשך שארית חייהם, עם שינויים קלים. אפשר להגיד שזו ידידות שהתפתחה למערכת יחסים אפלטונית. השניים האלו הם הדמויות הראשיות של הספר, אבל הם לא מחזיקים אותו בעצמם. יש עוד עשרות דמויות, לכל דמות סיפור משלה וקו עלילתי משני משלה. בנט לנדסמן הוא בחור שחור, ויש לו שמות יהודיים. זה כי יש לו משפחה יהודית - למרות שהוא עצמו לא יהודי. סת' לזארוס שונא את סבלם של החולים יותר מכל דבר אחר, והוא פועל בדרכים לא קונבנציונליות בעבורם. האנק דוואיר הוא בחור קתולי חביב שעם השנים נהיה פחות קתולי ופחות חביב. רשימת הדמויות המשניות לא מסתיימת כאן, אבל היריעה קצרה מלהכיל.

בדיעבד, אני חושבת שחלק מהדמויות יכלו להיראות מושלמות כלפי חוץ. הם מתוארים כאנשים יפים, חרוצים ואינטליגנטיים. אבל לאורך כל הספר הדמויות נשברות עשרות פעמים, חוות קשיים ומשברים, נתקלות בדברים שלפעמים לא ברור להן איך להתמודד איתם. הן דמויות מאוד אנושיות, רופאים מאוד מציאותיים. זה יכול להיות מבהיל, אבל כל הדמויות נוגעות בעצבים החשופים של עצמן.

-

לקחתי את הספר לחופשה בת חמישה ימים בברצלונה. אמרתי לעצמי שאני אקרא 100 עמודים כל יום, ואסיים איכשהו. קראתי קצת בשדה התעופה, קצת בערבים. למרות העייפות והישיבה במיטה, הייתי נשאבת וקוראת 150 ו-200 עמודים. "רופאים" מחטט בנקודות הכואבות של הרופאים, והולך על קו התפר שבין סיפורים תמוהים לסיפורים שיכלו לקרוא במציאות. מעין ספר תמוהה שיכל לקרות במציאות.
זה ספר ארוך ומרתיע. זו לא יצירת מופת, ואני לא בטוחה שהסיפור מצדיק למעלה מ-700 עמודים. אבל זה לא ספר מיותר ואין בו חלקים מיותרים. יש בו חלקים משמחים, מעציבים, מבחילים, מכעיסים, מפתיעים. אם אתם נתקלים בו - תקנו, תשאילו, תקראו. שווה כל שקל וכל דקה.

» ביקורות נוספות של Phi
» ביקורות נוספות על רופאים - הוצאה מחודשת