ביקורת ספרותית על האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? - (בלייד ראנר) מאת פיליפ ק' דיק

---

(זהירות יש קצת ספוילרים. אבל לדעתי זה בכלל לא משנה בספר הזה)

הנה הבעיה, איך אפשר להסביר למה הספר הזה כל כך טוב?

יש משהו מאוד רגשני, לא במובן הפאתוסי של המילה, בכתיבה של פיליפ ק. דיק. למשל, דקארד, צייד האנדרואידים, הדמות הראשית שהוא יצר כאן, היא דמות רגשנית, שפועלת הרבה יותר מתוך רגש מאשר מתוך היגיון או שכלתנות.
קראו את העמודים הראשונים של הספר הזה, הוא מתאר באופן עצוב ונוגע ללב איך בעולם אפוקליפטי ומזוהם (אחרי המלחמה הגדולה שהייתה אם כל כל המלחמות), מנסים התושבים המעטים של כדור הארץ (אחרי שרוב האנושות היגרה לחלל) לאמץ בעל חיים אמיתי, מה שכמעט בלתי אפשרי בעולם מלא הנשורת הגרעינית של כדוה"א, בו כמעט כל החיות נכחדו. בעולם הזה חי דקארד, שכיר חרב של המשטרה שצד אנדרואידים, שהם למעשה בני אדם מתוכנתים שנוצרו ע"י תאגיד גדול במטרה לשמש עבדים עבור בני האדם שעברו לחלל. העלילה הבסיסית מדברת על כך שכמה אנדרואידים ברחו ממאדים לכדור הארץ, מה שאסור להם לעשות לפי החוק. ברגע שהם מגיעים לכדור הארץ, דקארד צריך ללכוד ולחסל אותם. מה שמניע אותו לחסל אותם הוא הבונוס הכספי הגבוה שהוא עתיד לקבל על כל אנדרואיד אותו הוא מצליח לחסל. בכסף הזה הוא מתכנן לקנות עז אמיתית, שזה בערך כמו לקנות דירה בת"א במונחי הספר.

זו תחילת העלילה בקצרה, אבל העיקר הוא בניגודיות שדיק יוצר. מי הם האנדרואידים? הם כבר הגיעו לרמה כזו של התפתחות קוגנטיבית ורגשית שהם כמעט זהים לבני אדם רגילים. אפשר לזהות אותם רק על סמך תגובה איטית בכמה עשיריות השנייה למבחן אמפתיה. אם כך, מה המשמעות של לצוד אנדרואידים? למה רודפים אותם כך?

עם התפתחות העלילה, אין ספק שאת דיק לא מעניינים העניינים הטכניים והעתידניים. בנקודה הזו, מוזר לחשוב שהסרט המפורסם (והמעולה, בדרכו) של רידלי סקוט היה כל כך יפה מבחינה ויזואלית. נדמה שדיק גם לא מתעניין במיוחד בסגנון של הספר. אין כאן כתיבה יוצאת דופן מבחינה סגנונית, ממש לא. מה שכן יש, בעיקר, הוא קונפליקטים: בחברה שמקדשת בעלי חיים ואמפתיה, אין בעיה לחסל אנדרואידים סופר מפותחים, רק בגלל שהם לא בני אדם ''אמיתיים''. כשמתברר שגם אנדרואידים מסוגלים לפתח אמפתיה ולדאוג אחד לשני, המצב מסתבך מאוד. אז גם דקארד מתקשה יותר לחסל אותם. הוא מגיע למצב בו רק (או יותר נכון, בעיקר) המחשבה על העז שהוא מתכוון לקנות בכספי הצייד מצליחה לשכנע אותו להמשיך במרדף. זו כבר דרך מחשבה מוזרה מאוד. הוא בעצם משתמש באמפתיה ובחיבה שלו לבעלי חיים כדי להצדיק הרג של יצור אחר.

וזו אולי המהות של הספר. דיק מפריד בין הקטגוריות הדיכוטומיות לכאורה של ''אמיתי'' (בני אדם וחיות) ל''מזויף'' (אנדורואידים וחיות חשמליות). הוא עושה את זה בעדינות ובחוכמה, וגורם לך לחשוב על שאלות של ניצול, הגיון, רגש ומוסר.

קריאת חובה. וקשה להשוות בין הספר לסרט כי הם מאוד שונים, אבל הייתי מעדיף לקחת את הספר איתי לאי בודד.

» ביקורות נוספות של Salvatore_P
» ביקורות נוספות על האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? - (בלייד ראנר)