“לפני כמה ימים התקיים בסינמטק פסטיבל אריך קסטנר - היה תענוג צרוף, מנחם ומלמד. איזה נחת רוח איזה כייף. אחרי - ניגשתי בדילוגי דילגית אל מדף ספריי ושלפתי את ספרי קסטנר המתוקים-יפהפיים שכבר שנים עומדים שם שוממים מעלי אבק - למרתון תענוגי. התחלתי בפצפונת ואנטון וכבר הבאים אחריו ממתינים על שירת התורנות. איזה פיצפונת מותק קסם ילדה טובה מבית טוב אבל איך לומר הורים לא מי יודע כמה קשובים, ילדה מקורית שובבית מחפשת עניין ואיזה אנטון מותק קסם ילד קצת שובבי הרבה אחראי, טוב לב, ילד טוב בית קשה יום. אנטון הקטון עוזר בבית. חברים השניים. הרפתקות, חוויות. תענוג. גם נלסון קופיפי שובבי נהנה וכבר מחכה לאריך הבא. לילדים, לילדים ברוחם, לילדים בגופם, לסבים-סבתות ולחלוטין לא רק.”

“אני ממשיך את הקריאה בספרי ילדים ונוער, שמתאימים יותר לתקופה הקשה שאנחנו נמצאים בה ומקשה עלי לקרוא יצירות מורכבות. יש לי הרבה "חורים" ספרותיים להשלים כי לא קראתי המון בילדותי, ומבין ספרי הילדים של אריך קסטנר קראתי רק את "35 במאי", שסבי ז"ל קנה לי במתנה פעם. אני זוכר שמאוד אהבתי את "35 במאי", ולא יודע למה לא קראתי עוד ספרים של קסטנר. בכל אופן, מוטב מאוחר מאף פעם. שני דברים שאהבתי ב"פצפונת ואנטון": 1. סיפור העלילה הוא די פשוט, אבל הדמויות הראשיות (פצפונת, אנטון, אבא של פצפונת) הן דמויות עגולות, לא מושלמות, שמבצעות טעויות ומשקרות. בקיצור, דמויות כנות ואמינות. זה מעיד על הכוונה של קסטנר לא להתנחמד לילדים אלא לספר להם סיפור אמיתי עם דמויות אמיתיות. 2. בין כל פרק שבו מתקדמת העלילה, יש עמוד נוסף ובו קסטנר מנתח את מה שקרה בפרק וכותב את דעתו על האירועים ומה מוסר ההשכל שניתן לקחת מהם. זה נשמע חינוכי ודידקטי מדי, כאילו מאכיל את הקוראים בכפית, אבל זה עובד. קסטנר כותב בצורה נהדרת לילדים, גם כאשר הוא כותב בישירות בין הפרקים וגם, כמובן, כשהוא מקדם את העלילה. מעניין לראות מה הוא עצמו חושב על האירועים, והעמודים האלה הם בסיס נהדר לשיחה להורים שקוראים את הספר עם ילדיהם. לסיכום, ספר מקסים, מאוד מומלץ להורים לקרוא עם ילדיהם (אני מניח שמתאים לילדים בני 8-12 בערך).”

“הייתי עסוקה בביקורת על ספר אחר, כשבדיוק שוטטתי בסימניה ונתקלתי בספר הזה. חשבתי לעצמי – "לעצור הכול!" – והתפניתי לספר הזה. נזכרתי בספר הזה ומתי בכלל קראתי אותו. כשהייתי ילדה קטנה, ממש קטנטונת, קראתי אותו. באותו הזמן הייתי תלמידת בי"ס יסודי, והרבה מהזמן הפנוי שלי העברתי בקריאת ספרים. קראתי הרבה ספרים, ובין היתר גם את הספר הזה. איך אפשר לזכור את כל הספרים? או אפילו את רובם? אי אפשר, אבל את "פצפונת ואנטון" זכרתי. פצפונת היא בת עשירים. כיאה לעשירים הם מתגוררים בבית עצום בגודלו, לשירותם עומדות אומנת ומשרתות, ובני המשפחה די מנותקים זה מזה. קלאסי. אבל פצפונת לא מתעניינת בדברים האלה, ולא ממש משנה לה מה עושים המבוגרים או בעלי הסמכות. אותם האנשים, המבוגרים שאמורים לטפל בה, לא בדיוק עושים את עבודתם נאמנה. במקרה הטוב מתעלמים ממנה, במקרה הרע מנצלים אותה. בכל מקרה, פצפונת היא ילדונת די עצמאית ולא מצוברחת, שמתעניינת בדברים מסקרנים כמו להסתובב ברחובות או להשתעשע בתוך הדמיון שלה. בדרך כזאת או אחרת הילדה היצירתית והצבעונית תמצא את עצמה במצב לא רגיל. פצפונת לא תישאר לבדה בסיפור הזה, כי היא פוגשת את אנטון. אנטון הוא בן עניים, מקבץ נדבות ומטפל באם חולה. למרות שהוא ילד חביב, המזל לא בדיוק מאיר לו פנים. מהרגע שבו השניים מתחברים נוצרת ביניהם חברות אמת. ופצפונת, כדרכה, נוטה להתערב בצרות של אנטון ולנסות לעזור לו בדרכים שונות ומשונות. אין יותר מדי מה להגיד. יש עוד דברים שקורים בספר, אבל חבל לעשות ספוילרים – אם זה בכלל נחשב כשמדובר בספר ילדים. זה ספר טוב, ספר מהסוג הישן שמורכב מכל הקלישאות הקיימות: מבוגרים רעים, ילדים שובבים, הרפתקאות קטנות, גישור בין מעמדות, חברות נאמנה וכלב. זה ספר ילדים לכל דבר ועניין, אבל תמיד נעים להיזכר ב"פצפונת ואנטון". ספר להתמוגג ממנו.”

“קראתי ספר זה לפני הרבה זמן. אז הייתי צעירה מאוד ולא שמתי לב לפרטים הקטנים ולגאונות של הסופר אריך קסטנר. לפני זמן מה קיבלנו עבודה לחופש פסח ובה צריך לקרוא אחד מהספרים הבאים: 1)רק שלא יגידו את המילה הזאת- נאמן- ברק יעל. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 2)גיבור או פרא- טפר יונה. הוצאת הקיבוץ המאוחד 3)פצפונת ואנטון-אריך קסטנר- הוצאת אחיאסף. ולכתוב ולענות על השאלות הבאות: 1) מהו שם הספר? 2)מהו שם המחבר? 3)מי הן הדמויות בסיפור? 4)כתוב את תקציר הסיפור במילים שלך: 5)מה דעתך על הספר? 6)האם אתה תמליץ לקרוא ספר זה? בתחילה לא רציתי להכין את שיעורי הבית האלה אך אין מה לעשות. החלטתי לקרוא את הספר פצפונת ואנטון שיש לי בביתי. כשקראתי את הספר ישבתי במיטתי מרותקת וגמרתי אותו בפחות מרבע שעה. הייתי נפעמת. קראתי ספר פעם נוספת זה כדי לענות על השאלות ועוד פעם סתם בשביל ההנאה. נהניתי כל כך בקריאה על חייהם של פצפונת ושל אנטון ונהניתי לראות את חברותם הנועזת והאמיצה. כי באמת האם לדעתכם תתכן חברות אמת בין ילדה עשירה (גם בכספה וגם בהרגשתה ודמיונה) וילד עני רציני וחכם אשר מקבץ נדבות ומוכר שרוכים בלילות על מנת לכלכל (גם זה בקושי) את חייהם שלו ושל אימו החולה? אם אינכם חושבים שאפשרי הדבר תקראו את הספר פצפונת ואנטון כי טועים אתם! לואיזה (אשר נקראת בפני כל "פצפונת" מפני שבשנותיה הראשונות סירבה לגדול והכינוי דבק בה) ואנטון שלאימו גברת גסט היה גידול בגוף ושניהם עניים מאוד כי אינה יכולה לעבוד- פיתחו בניהם חברות אמת. פצפונת אמנם עשירה אך להוריה אין זמן אליה ולכן היא עברה לטיפולה של מטפלת: העלמה אנדכט. מאז בואה של המטפלת החדשה, פצפונת נעשית חיוורת ויש לה שקיות שחורות מתחת לעיניה. יום אחד כשפצפונת נקראה לארוחה- היא נכנסה לחדר לבושה בחלוק של אביה מר פוגה כשכרית תחובה בבטנה, בידה האחת מערוך ומטריה ובידה השנייה חוט תפירה הקשור למחבת שעליה יושב כלב התחש שלה- פיפקה. "את 'זותי' טבלו באמבטיות חמות מדי כשהייתה ילדה,, אומרת ברטה השמנה-הטבחית בביתה של פצפונת, ברטה לא אוהבת את העלמה אנדכט, היא חושדת שהיא עושה משהו רע לפצפונת שכן מהגעתה של העלמה אנדכט פצפונת נראית רע יותר ויותר כל יום ויש ימים שבהם פצפונת נראית כאילו לא ישנה כל הלילה וגם הגפרורים נעלמים במהירות. היא לא סומכת על העלמה אנדכט היא בטוח עושה משהו רע לפצפונת, אבל- מה? רוצים לדעת? תקראו ספר זה. רק כמה מילות המלצה נוספות לסיום (כי אני לא יודעת לכתוב את כל מה שאני מרגישה, כי אני מבולגנת וגם סתם השורה התחתונה) אני חושבת שהספר פצפונת ואנטון הוא ספר מאוד מעניין ומהנה, אני חושבת שאריך קסטנר הוא סופר מעולה והוא כותב על נושאים חשובים ומעניינים בצורה יפה ומרתקת מנקודות מבט שונות, ואם היו אומרים לי לדרג ספר זה בסולם מ-1 עד-5 הייתי נותנת לו-100.”

“לפני כמה ימים התקיים בסינמטק פסטיבל אריך קסטנר - היה תענוג צרוף, מנחם ומלמד. איזה נחת רוח איזה כייף. אחרי - ניגשתי בדילוגי דילגית אל מדף ספריי ושלפתי את ספרי קסטנר המתוקים-יפהפיים שכבר שנים עומדים שם שוממים מעלי אבק - למרתון תענוגי. התחלתי בפצפונת ואנטון וכבר הבאים אחריו ממתינים על שירת התורנות. איזה פיצפונת מותק קסם ילדה טובה מבית טוב אבל איך לומר הורים לא מי יודע כמה קשובים, ילדה מקורית שובבית מחפשת עניין ואיזה אנטון מותק קסם ילד קצת שובבי הרבה אחראי, טוב לב, ילד טוב בית קשה יום. אנטון הקטון עוזר בבית. חברים השניים. הרפתקות, חוויות. תענוג. גם נלסון קופיפי שובבי נהנה וכבר מחכה לאריך הבא. לילדים, לילדים ברוחם, לילדים בגופם, לסבים-סבתות ולחלוטין לא רק.”

“אני ממשיך את הקריאה בספרי ילדים ונוער, שמתאימים יותר לתקופה הקשה שאנחנו נמצאים בה ומקשה עלי לקרוא יצירות מורכבות. יש לי הרבה "חורים" ספרותיים להשלים כי לא קראתי המון בילדותי, ומבין ספרי הילדים של אריך קסטנר קראתי רק את "35 במאי", שסבי ז"ל קנה לי במתנה פעם. אני זוכר שמאוד אהבתי את "35 במאי", ולא יודע למה לא קראתי עוד ספרים של קסטנר. בכל אופן, מוטב מאוחר מאף פעם. שני דברים שאהבתי ב"פצפונת ואנטון": 1. סיפור העלילה הוא די פשוט, אבל הדמויות הראשיות (פצפונת, אנטון, אבא של פצפונת) הן דמויות עגולות, לא מושלמות, שמבצעות טעויות ומשקרות. בקיצור, דמויות כנות ואמינות. זה מעיד על הכוונה של קסטנר לא להתנחמד לילדים אלא לספר להם סיפור אמיתי עם דמויות אמיתיות. 2. בין כל פרק שבו מתקדמת העלילה, יש עמוד נוסף ובו קסטנר מנתח את מה שקרה בפרק וכותב את דעתו על האירועים ומה מוסר ההשכל שניתן לקחת מהם. זה נשמע חינוכי ודידקטי מדי, כאילו מאכיל את הקוראים בכפית, אבל זה עובד. קסטנר כותב בצורה נהדרת לילדים, גם כאשר הוא כותב בישירות בין הפרקים וגם, כמובן, כשהוא מקדם את העלילה. מעניין לראות מה הוא עצמו חושב על האירועים, והעמודים האלה הם בסיס נהדר לשיחה להורים שקוראים את הספר עם ילדיהם. לסיכום, ספר מקסים, מאוד מומלץ להורים לקרוא עם ילדיהם (אני מניח שמתאים לילדים בני 8-12 בערך).”

“הייתי עסוקה בביקורת על ספר אחר, כשבדיוק שוטטתי בסימניה ונתקלתי בספר הזה. חשבתי לעצמי – "לעצור הכול!" – והתפניתי לספר הזה. נזכרתי בספר הזה ומתי בכלל קראתי אותו. כשהייתי ילדה קטנה, ממש קטנטונת, קראתי אותו. באותו הזמן הייתי תלמידת בי"ס יסודי, והרבה מהזמן הפנוי שלי העברתי בקריאת ספרים. קראתי הרבה ספרים, ובין היתר גם את הספר הזה. איך אפשר לזכור את כל הספרים? או אפילו את רובם? אי אפשר, אבל את "פצפונת ואנטון" זכרתי. פצפונת היא בת עשירים. כיאה לעשירים הם מתגוררים בבית עצום בגודלו, לשירותם עומדות אומנת ומשרתות, ובני המשפחה די מנותקים זה מזה. קלאסי. אבל פצפונת לא מתעניינת בדברים האלה, ולא ממש משנה לה מה עושים המבוגרים או בעלי הסמכות. אותם האנשים, המבוגרים שאמורים לטפל בה, לא בדיוק עושים את עבודתם נאמנה. במקרה הטוב מתעלמים ממנה, במקרה הרע מנצלים אותה. בכל מקרה, פצפונת היא ילדונת די עצמאית ולא מצוברחת, שמתעניינת בדברים מסקרנים כמו להסתובב ברחובות או להשתעשע בתוך הדמיון שלה. בדרך כזאת או אחרת הילדה היצירתית והצבעונית תמצא את עצמה במצב לא רגיל. פצפונת לא תישאר לבדה בסיפור הזה, כי היא פוגשת את אנטון. אנטון הוא בן עניים, מקבץ נדבות ומטפל באם חולה. למרות שהוא ילד חביב, המזל לא בדיוק מאיר לו פנים. מהרגע שבו השניים מתחברים נוצרת ביניהם חברות אמת. ופצפונת, כדרכה, נוטה להתערב בצרות של אנטון ולנסות לעזור לו בדרכים שונות ומשונות. אין יותר מדי מה להגיד. יש עוד דברים שקורים בספר, אבל חבל לעשות ספוילרים – אם זה בכלל נחשב כשמדובר בספר ילדים. זה ספר טוב, ספר מהסוג הישן שמורכב מכל הקלישאות הקיימות: מבוגרים רעים, ילדים שובבים, הרפתקאות קטנות, גישור בין מעמדות, חברות נאמנה וכלב. זה ספר ילדים לכל דבר ועניין, אבל תמיד נעים להיזכר ב"פצפונת ואנטון". ספר להתמוגג ממנו.”

“קראתי ספר זה לפני הרבה זמן. אז הייתי צעירה מאוד ולא שמתי לב לפרטים הקטנים ולגאונות של הסופר אריך קסטנר. לפני זמן מה קיבלנו עבודה לחופש פסח ובה צריך לקרוא אחד מהספרים הבאים: 1)רק שלא יגידו את המילה הזאת- נאמן- ברק יעל. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 2)גיבור או פרא- טפר יונה. הוצאת הקיבוץ המאוחד 3)פצפונת ואנטון-אריך קסטנר- הוצאת אחיאסף. ולכתוב ולענות על השאלות הבאות: 1) מהו שם הספר? 2)מהו שם המחבר? 3)מי הן הדמויות בסיפור? 4)כתוב את תקציר הסיפור במילים שלך: 5)מה דעתך על הספר? 6)האם אתה תמליץ לקרוא ספר זה? בתחילה לא רציתי להכין את שיעורי הבית האלה אך אין מה לעשות. החלטתי לקרוא את הספר פצפונת ואנטון שיש לי בביתי. כשקראתי את הספר ישבתי במיטתי מרותקת וגמרתי אותו בפחות מרבע שעה. הייתי נפעמת. קראתי ספר פעם נוספת זה כדי לענות על השאלות ועוד פעם סתם בשביל ההנאה. נהניתי כל כך בקריאה על חייהם של פצפונת ושל אנטון ונהניתי לראות את חברותם הנועזת והאמיצה. כי באמת האם לדעתכם תתכן חברות אמת בין ילדה עשירה (גם בכספה וגם בהרגשתה ודמיונה) וילד עני רציני וחכם אשר מקבץ נדבות ומוכר שרוכים בלילות על מנת לכלכל (גם זה בקושי) את חייהם שלו ושל אימו החולה? אם אינכם חושבים שאפשרי הדבר תקראו את הספר פצפונת ואנטון כי טועים אתם! לואיזה (אשר נקראת בפני כל "פצפונת" מפני שבשנותיה הראשונות סירבה לגדול והכינוי דבק בה) ואנטון שלאימו גברת גסט היה גידול בגוף ושניהם עניים מאוד כי אינה יכולה לעבוד- פיתחו בניהם חברות אמת. פצפונת אמנם עשירה אך להוריה אין זמן אליה ולכן היא עברה לטיפולה של מטפלת: העלמה אנדכט. מאז בואה של המטפלת החדשה, פצפונת נעשית חיוורת ויש לה שקיות שחורות מתחת לעיניה. יום אחד כשפצפונת נקראה לארוחה- היא נכנסה לחדר לבושה בחלוק של אביה מר פוגה כשכרית תחובה בבטנה, בידה האחת מערוך ומטריה ובידה השנייה חוט תפירה הקשור למחבת שעליה יושב כלב התחש שלה- פיפקה. "את 'זותי' טבלו באמבטיות חמות מדי כשהייתה ילדה,, אומרת ברטה השמנה-הטבחית בביתה של פצפונת, ברטה לא אוהבת את העלמה אנדכט, היא חושדת שהיא עושה משהו רע לפצפונת שכן מהגעתה של העלמה אנדכט פצפונת נראית רע יותר ויותר כל יום ויש ימים שבהם פצפונת נראית כאילו לא ישנה כל הלילה וגם הגפרורים נעלמים במהירות. היא לא סומכת על העלמה אנדכט היא בטוח עושה משהו רע לפצפונת, אבל- מה? רוצים לדעת? תקראו ספר זה. רק כמה מילות המלצה נוספות לסיום (כי אני לא יודעת לכתוב את כל מה שאני מרגישה, כי אני מבולגנת וגם סתם השורה התחתונה) אני חושבת שהספר פצפונת ואנטון הוא ספר מאוד מעניין ומהנה, אני חושבת שאריך קסטנר הוא סופר מעולה והוא כותב על נושאים חשובים ומעניינים בצורה יפה ומרתקת מנקודות מבט שונות, ואם היו אומרים לי לדרג ספר זה בסולם מ-1 עד-5 הייתי נותנת לו-100.”