ביקורת ספרותית על פצפונת ואנטון [כריכה קשה] מאת אריך קסטנר

---

הייתי עסוקה בביקורת על ספר אחר, כשבדיוק שוטטתי בסימניה ונתקלתי בספר הזה. חשבתי לעצמי – "לעצור הכול!" – והתפניתי לספר הזה. נזכרתי בספר הזה ומתי בכלל קראתי אותו. כשהייתי ילדה קטנה, ממש קטנטונת, קראתי אותו. באותו הזמן הייתי תלמידת בי"ס יסודי, והרבה מהזמן הפנוי שלי העברתי בקריאת ספרים. קראתי הרבה ספרים, ובין היתר גם את הספר הזה. איך אפשר לזכור את כל הספרים? או אפילו את רובם? אי אפשר, אבל את "פצפונת ואנטון" זכרתי.

פצפונת היא בת עשירים. כיאה לעשירים הם מתגוררים בבית עצום בגודלו, לשירותם עומדות אומנת ומשרתות, ובני המשפחה די מנותקים זה מזה. קלאסי. אבל פצפונת לא מתעניינת בדברים האלה, ולא ממש משנה לה מה עושים המבוגרים או בעלי הסמכות. אותם האנשים, המבוגרים שאמורים לטפל בה, לא בדיוק עושים את עבודתם נאמנה. במקרה הטוב מתעלמים ממנה, במקרה הרע מנצלים אותה. בכל מקרה, פצפונת היא ילדונת די עצמאית ולא מצוברחת, שמתעניינת בדברים מסקרנים כמו להסתובב ברחובות או להשתעשע בתוך הדמיון שלה. בדרך כזאת או אחרת הילדה היצירתית והצבעונית תמצא את עצמה במצב לא רגיל. פצפונת לא תישאר לבדה בסיפור הזה, כי היא פוגשת את אנטון. אנטון הוא בן עניים, מקבץ נדבות ומטפל באם חולה. למרות שהוא ילד חביב, המזל לא בדיוק מאיר לו פנים. מהרגע שבו השניים מתחברים נוצרת ביניהם חברות אמת. ופצפונת, כדרכה, נוטה להתערב בצרות של אנטון ולנסות לעזור לו בדרכים שונות ומשונות.

אין יותר מדי מה להגיד. יש עוד דברים שקורים בספר, אבל חבל לעשות ספוילרים – אם זה בכלל נחשב כשמדובר בספר ילדים. זה ספר טוב, ספר מהסוג הישן שמורכב מכל הקלישאות הקיימות: מבוגרים רעים, ילדים שובבים, הרפתקאות קטנות, גישור בין מעמדות, חברות נאמנה וכלב. זה ספר ילדים לכל דבר ועניין, אבל תמיד נעים להיזכר ב"פצפונת ואנטון". ספר להתמוגג ממנו.

» ביקורות נוספות של Phi
» ביקורות נוספות על פצפונת ואנטון [כריכה קשה]