ביקורת ספרותית על מוות במשפחה - המאבק שלי #1 מאת קרל אובה קנאוסגורד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 7 ביולי, 2018
ע"י סימנטוב


שבוע שעבר לקחתי אחת מנתבג ליבנה. זאת היתה בחורה גבוהה אולי בת חמישים. היא השאירה את המזוודות שלה על הרצפה ופתחה את הדלת מאחורה והתיישבה. לא כאילו היא ממהרת. הפוך. כאילו יש לה כל הזמן שבעולם. בלי להעיף בי מבט אמרה לי יבנה ופתחה תיק קטן בצבע זהב שנראה כמו חלוק נפוח כזה שיש בו הרבה מעויינים והוציאה ממנו משהו שנראה כמו עפרון בצבע סגול חלש. ישבתי עוד כמה רגעים והסתכלתי עליה במראה אבל לא נראה שהיא שמה לב על מה שקורה מסביבה. פתחתי את הדלת שלי ויצאתי מהאוטו. לקחתי את שתי המזוודות שלה גם הלבנה הקטנה וגם זאת שהיה לה צבע של שמיים ביום חם עם אובך והכנסתי אותן לבגאז' אחת ליד השניה. אחר כך חזרתי לאוטו והתחלתי לנסוע והיא בינתיים מורחת על השפתיים שלה את העפרון הזה שהוציאה ומסתכלת בראי קטן שבטח הוציאה אותו מתי שהייתי עסוק עם המזוודות שלה. רציתי להתחיל לדבר איתה קצת כי הכל היה שקט מידי וגם מוזר אז שאלתי אם היא רוצה לתת לי כתובת של הבית. בלי להסתכל לכיוון שלי היא אמרה את השם של הרחוב והבנתי שהיא מה שנקרא לא מעוניינת בשיחה. המשכתי להעיף מבטים במראה ופתאם אני רואה שהיא לוקחת את היד שלה ומתחילה למחוק את כל מה שציירה על השפתיים שלה ואחרי שמחקה ונמרח לה קצת המשיכה למחוק עד שכנראה חשבה שזה בסדר ואז התחילה לצייר מחדש ובעיניים שלי זה היה בדיוק כמו קודם. בראש נזכרתי במשהו שראיתי לפני כמה זמן במוזיאון באמסטרדם. היה שם כמו שעון אורלוגין כזה שעומד על הרצפה גבוה אבל זה היה עשוי מקרטון או מפלסטיק בצבע שחור ועמד גבוה אבל לא היה מלבן. זה היה כמו חרוט בלי ראש ואיפה שצריך להיות השעון היה עיגול וראו בו כמו זכוכית כזאת שיש באמבטיה שלא רואים ברור והיו מצויירים עליו המחוגים עם טוש וכאילו היה מישהו מאחורה שכל דקה מחק את המחוג של הדקות וצייר אותו מחדש דקה אחת קדימה ולפעמים מחק גם את המחוג של השעות והזיז אותו קצת וגם אצלו זה כל הזמן נמרח והיה נראה אחר כך כמעט אותו הדבר.

עכשיו למה אני מספר לכם את זה? כי הסופר הזה מספר על כל מה שקורה לו עם כל הפרטים וגם דברים שנראים לא חשובים או רגילים הוא מספר כמו שאומרים מהראש עד הזנב יעני כל דלת שפתח ושסגר וגם המחשבות שהיו לו מתי שזה קרה. לפעמים יש ספרים שעושים את זה ובא לי למות על המקום אבל אצלו כל הזמן רציתי לדעת מה קורה ולמה זה קורה.אולי זה בגלל שהוא כותב יפה ובגלל שהוא מראה לך איך כל דבר אם מציגים אותו כמו שצריך יכול להיות מעניין. זה כמו שאני בבית ספר אפילו שלא אהבתי ללמוד דברים כמו תושב"ע היה לי מורה אחד שלימד את זה ובשיעורים שלו הייתי יושב עם עיניים פעורות כמו שאומרים כי הוא ידע להגיד את הדברים ככה שזה היה מעניין. אני חושב שהספר הזה מראה שגם החיים שלי או של כל אחד שאני מכיר אם מספרים אותם כמו שצריך הם יכולים להיות מעניינים בשביל הרבה אנשים יעני אין דבר כזה חיים בלי משמעות. הכל חשוב.


24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ישי (לפני 4 חודשים)
לפני יותר מעשרים שנה הייתה פרסומת, בטלוויזיה, לג'ינס ליוויס. נהג מונית צהובה אוסף בחורה תמירה מולטית (לובשת ג'ינס כמובן) והוא מתחיל לעגוב עליה תוך כדאי התבוננות במראה שלפניו, הוא מזיל ריר, מזיע כמו בהמה מרוב מחשבות זימה עד שפתאום הוא רואה אותה שולפת מכונת גילוח קטנה ומגלחת, תוך כדאי שהוא נחנק והיא מחייכת חיוך שטני, את הסנטר...
שלא תיפול, סימנטוב...
MishaEla (לפני 4 חודשים)
מעולה. יש לי את הטרילוגיה, טרם קראתי, בטוחה שארגיש כמוך.
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
התחלתי את הספר השני שלו וזה היה כמו לקרוא "יומני היקר" של מישהו שלא כל כך מעניין אותי להציץ לו ליומן.
החוויות שלך מהמונית מעניינות ואתה כותב אותן עוד יותר מעניינות, אם כי לא כל כך הבנתי למה שמישהי תמרח עיפרון סגול על השפתיים וחשבתי שאולי לא ראית טוב את הצבע ואולי זה היה בכלל עיפרון ורוד שגם זה צבע מכוער למרוח על השפתיים ובכלל מי חוץ מפנינה רוזנבלום מורחת עיפרון על השפתיים. אם אפשר אז תכתוב גם על נוסעים לא שגרתיים כמו נניח עיוור עם כלב נחייה, זוג שלא הפסיק לריב עד שאחד מהם ירד באמצע הנסיעה, מישהו שהוא has been אבל לא מודע לזה, אישה שילדה אצלך במונית וכמובן על נוסעים עם חתולים.
דוידי (לפני 4 חודשים)
יפה שאהבת אני הרגשתי כמו מישהו שנתנו לו להסתכל על הצבע הלבן שמתייבש לאט על קיר לבן





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ