ביקורת ספרותית על מוות במשפחה - המאבק שלי #1 מאת קרל אובה קנאוסגורד

---

קרל אובה קנאוסגורד כתב את תולדות חייו בסדרה מונומנטלית של שישה ספרים, משהו כמו 3500 דפים דחוסים. הוא החליט לקרוא לסדרה 'מאבקי', מיין קאמפף בגרמנית ואכן החיבור להיטלר ולספרו הפחות מונומנטלי הינו בעל משמעות לסופר. משמעות שכנראה תתגלה בכרכים הבאים.

הכרך הראשון "מוות במשפחה" השאיר אותי, ויסלח לי ראש ממשלתנו, עם טעם חמוץ בפה. למדתי בחיי לא להיסחף יותר מדי אחרי ביקורות מהללות בעיתונים וסופרלטיבים כמו זה המתנוסס על עטיפת הספר. אבל הציפייה שלי הייתה גבוהה. גבוהה מאוד אפילו. הספר נפתח בתנופה אדירה ומאבד מעוצמתו די מהר. הפרק הראשון הוא מעין מסה על יחסנו כבני אדם למוות הפיזי, אותו אנחנו מבקשים, באופן בלתי מודע וכעניין מובן מאליו, להרחיק: לא לראות את המת, למהר להסתיר. לאחר מכן פורט המחבר לפרטי פרטים סיפור מילדותו בו הוא ראה פרצוף של אדם בתוך המים ממשדר בטלוויזיה שדיווח על תאונה ימית. זיכרון שבדומה לאותן עוגיות מדלן של פרוסט פתח בפניו צינור גדול של זיכרונות.

וככה מנהל הספר הזה כמו במסע בים. אנייה שמנווטת בין מסות קצרות הנסבות בעיקר על נושא הספרות והמוות לבין סיפורים דחוסים, מפורטים עד לזרא של תחנות בחייו. הסיפורים ברובם מעניינים, למשל הסיפור מגיל נעוריו בו ניסה הסופר להגיע למסיבה עם אלכוהול במבצע מסובך ומורכב שמסתיים במפח נפש. וסיפור הניקיון היסודי של בית סבתו של קנאוסגורד לאחר מות אביו. אך מתישים בפרטיהם וחלקם חסרי פואנטה.

החלקים המסאיים בספר מרתקים ומעניינים אך מעטים הם ופזורים בים של מלל. כל רגע בסיפורי חייו של קנאוסגורד בין אם זה מעוף של זבוב, שתיית בירה, מבט בחלון מתפרשים על פני עמודים רבים ומוגדלים כבראיה מיקרוסקופית. כדי לגרום להם לעניין ולשאוב מהם תובנות על התודעה האנושית לא מספיק להיות סופר בעל זיכרון אדיר, צריך גם להיות פסל של רגע. קנאוסגורד לא מספיק בטוח בעצמו עדיין.

הגדיר זאת יפה מבקר הספרות אריק גלסנר שכתב כי הסדרה הזאת מפרשת את היות אדם חי בעולם: תהליך שמתחיל בקליטת החושים, עובר ברגשות ומסתיים במחשבות. לעניות דעתי רוב הסופרים מבקשים לפרש את התהליך הזה. קנאוסגורד הצליח בכך, לפחות אחרי קריאה בכרך הראשון, באופן חלקי.

» ביקורות נוספות של אודי
» ביקורות נוספות על מוות במשפחה - המאבק שלי #1