ביקורת ספרותית על אמה (מהדורה חדשה) מאת ג'יין אוסטן
ספר בסדר

---

למרות ערימת ספרים נכבדת שהתחילה להצטבר אצלי בצד המיטה, החלטתי להקדיש זמן לקריאה בספר נוסף של ג'יין אוסטן.
'אמה' נבדל מספריה האחרים של אוסטן שקראתי באורכו המכובד (כמעט 550 עמודים) ובגיבורה מורכבת ובעלת פגמים רבים יותר מגיבורות אחרות של ספריה, אך היא זוכה להתפתחות רגשית ומוסרית מורכבת מהן. למרות חוכמתה, שנינותה ויופייה, אם לנסח את זה בעדינות, אמה היא סנובית מתנשאת. אוסטן הייתה מודעת לכך, והביעה חשש שהקוראים יתקשו להתחבר אליה. באופן אישי, אני נהנת לקרוא על דמויות שגורמות נזק רב אך בטוחות בצדקת דרכן. במקרה של אמה התוצאות לא מביאות לנזק בלתי הפיך ואף על פי כן, הניסיון המתמיד שלה להשתפר אל מול הפיתוי לעשות ההפך גרם לי לחבב את דמותה. העלילה עוקבת אחר חיי היום-יום של אמה, שהקונפליקטים המרכזיים שבהם נוגעים להתעסקותה הבלתי פוסקת (והפיקטיבית לרוב) בשידוכים ורכילויות.

יתכן שזה לא המונח המדויק לכך, אבל הכתיבה של אוסטן בספר זה מרגישה כמעט נטורליסטית. העלילה מתקדמת בזרימה איטית אך מתמדת: הרגשתי שאני חווה את חייהם הנינוחים של אנשי הייברי, שום דבר לא מרגיש מקרי, וכל דמות מלאת חן וייחוד. כאן גם חסרונו של הספר, לדעתי – על אף שהוא מהנה לקריאה ואורכו לא פוגם בקלילותו, העלילה מתפרשת מדי ויכלה להיות מרוכזת יותר, בטח בעיני קוראים בני ימינו. מה שאני מנסה להגיד הוא – שהספר כולו כתוב על אש קטנה, שגם ברגעי הקליימקס אף פעם לא הופכת עוצמתית ממש. בחלקו המאוחר של הספר העניינים מתחילים לזוז מהר יותר, ומתווסף לכך גורם ההפתעה שנבנה בצורה מרשימה – ועל כך נכתב גם באחרית הדבר המופיעה בסוף המהדורה – אוסטן כותבת כביכול בגוף שלישי, אך למעשה המציאות משתקפת דרך עיניה של אמה (ולעיתים רחוקות דרך עיניו של מר נייטלי) ובכך מצליחה להטעות אותנו, הקוראים, בהבנת מערכות היחסים בין הדמויות.
הייתי ממליצה על 'אמה' לחובבי אוסטן מסורים ולקוראים סבלניים, אבל הוא בהחלט לא ייזכר בעיני כספרה הטוב ביותר. למרות זאת, הביקור שלי בהייברי היה נעים וכפי שאולי הייתה מתארת אותו אמה, "הולם בהחלט".

» ביקורות נוספות של חור בגרב
» ביקורות נוספות על אמה (מהדורה חדשה)