ביקורת ספרותית על חיים יקרים מאת אליס מונרו
ספר מעולה

---

סבתא שלי נפטרה לפני כמעט שנתיים. היא הייתה אישה מתולתלת עם דעות נחרצות ועיניים ירוקות שאהבו לקרוא ולהסתכל על הדברים היפים בעולם. וז׳אנר הספרים האהוב עליה היה ספרים ״ישר ולעניין״.
״אני לא אוהבת את כל השטויות וכל הקיטש הזה, היא אוהבת את ההוא, ההוא אוהב את ההיא... אני רוצה סיפור, תגיעו לעיקר!״ ולמרות שהיא הצהירה את ההצהרה הזו לעיתים תכופות כשנושא הספרים עלה בשיחה (והוא עלה הרבה) ידעתי שזה לא נכון לגמרי. היא גם קראה ספרים שבהם ההוא אהב את ההיא, אבל את האווירה הסבונית שאפיינה ספרים מסויימים מהזן הזה, פחות.
בכל מקרה — כשסבתא נפטרה, מצאתי את ״חיים יקרים״ בארון הספרים שלה. לא קראתי אף סיפור של אליס מונרו לפני, אבל עצם הימצאותו של הספר בארון שלה הייתה סיבה מספקת בשבילי.
הרבה בדידות והרבה דיוק יש בסיפורים של אליס מונרו, וכל אחד מהם מתאר תמונת חיים סדוקה ושלמה בו בזמן. אין להם התחלה, אמצע, או סוף מסורתיים, פשוט כי הם פיסות מחייהם של אנשים, ובחיים כמו בחיים אנחנו נשארים עם שאלות, והרבה דברים שיכלו להסתדר אחרת. אם היו ״שלמים״ כמו בצורה המקובלת, לא היו כל כך צלולים בתפיסתם. התבונה האמיתית של מונרו היא ההכרה בכך שקצוות פרומים, מילים תלויות באוויר ואנשים תועים בדרך, הם הליבה שמייחדת את כתיבתה.
בלי ספק, סיפורים ישר ולעניין. תודה על ההמלצה, סבתא.

» ביקורות נוספות של חור בגרב
» ביקורות נוספות על חיים יקרים