ביקורת ספרותית על בדידותם של המספרים הראשוניים מאת פאולו ג'ורדנו
ספר לא משהו

---

הדבר הכי טוב שמצאתי בסיפור זה שיש לי הרבה דברים רעים להגיד עליו. אולי אני יעשה רשימה:
1. הוא חושב שאם אחד יש לו בעיה תמיד אתה צריך לחפש משהו שקרה מתי שהיה קטן יעני אם אחד אוטיסט לא יכול להיות שנולד ככה בטוח קרה לו משהו. כל אחד פה יש לו דפקה אבל אף אחד חס ושלום לא נולד בזה. לזה קרה ככה לזאת קרה ככה כאילו כל החיים של האנשים זה המתימטיקה. אני מקווה אף אחד חוץ ממנו לא חושב ככה בטח לא אנשים שהילדים שלהם יש להם כזאת בעיה. שלא יחשבו שיכלו לעשות משהו. לפעמים זה בלי סיבה.
2. אני יודע שזה שכתב למד פיזיקה. אולי הרבה אנשים שפגש לא היו מבינים אותו בגלל זה הוא חושב שצריך להסביר לנו כאילו אנחנו מטומטמים. יכול לספר הרבה עמודים על אחת שעושה מחברה שלה שפוטה. אולי רצה לכתוב ספר בשביל בנות בגיל של הבת שלי אבל אם עשה את זה בשביל אנשים גדולים מספיק דף אחד.
3. הוא לא אומר כלום יעני אתה קורא את הסיפור מבין את הסיפור אבל לא לוקח איתך כלום לא פסיכולוגיה לא על האנשים באופן כללי לא על המעמד שלהם. כלום.
4. בקשר לסוף. אולי מי שרוצה לקרוא שלא יקרא את זה. אם עשית ספר בלי כלום לפחות תעשה שאנשים יצאו עם הרגשה טובה. היה יכול לתת לאלה שמספר עליהם יותר צ'אנס.
אני רוצה להגיד עוד משהו בקשר לשם שלו. אם היה כותב רק המספרים הראשוניים אולי היה מה לחשוב. שכתב ככה אני בא לי להגיד לו שגם המספרים שמתחלקים ב16 לא עושים פרטיה כל היום.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על בדידותם של המספרים הראשוניים