ביקורת ספרותית על שבע מידות רעות - חרגול פלוס # מאת מאיה ערד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 23 בספטמבר, 2017
ע"י נעמי


הימים שבין ראש-השנה ליום כיפור הם בדיוק הזמן לדבר על מידות רעות - על הרצון לשבור אותן, על הקושי לעשות זאת. שבע מידות? זה הרבה יותר מידי. חיים שלמים נדרשים כדי לשבור מידה אחת, וגם זה בעמל ויזע, נפילות רבות והצלחות מדודות. קחו לדוגמא את מידת האיטיות, שדווקא הפגינה זריזות והתייצבה ראשונה מבין שבעת הפרקים: פרק לכל מידה. כמה צחקתי מהתיאור של אלן מקנלי, שמה שעושה - עושה מצוין, אך דא עקא, עד שהוא עושה אותו… איך אוזל לו היום עוד לפני שהתחיל, ואיך כבר הגיעה ארוחת צהריים, שהיא למעשה קץ היום, והוא עוד לא עשה כלום חוץ מלבדוק את הדואר... לא, הוא בפירוש לא מצליח להבין איך השנה שהחלה לפני רגע עומדת להסתיים ואף פסקה עוד לא נכתבה בספר שאמור לסכם את הדוקטורט שלו!

צחקתי וצחקתי, אבל אז קלטתי שהצחוק מקורו בהזדהות עמוקה והוא כמעט התחלף בבכי של רחמים עליו ו… עלי. על היסודיות המוגזמת, על היעדר תחושת זמן ריאלית. על כך שאנו תמיד מגיעים לרגע האחרון על אף שאנו עובדים מבוקר עד ערב… למקנלי יש ידיד בפניו הוא נוהג לקונן על חוסר הספקיו והלה מספק את הסחורה ומרגיע אותו שכולם מפגרים אחרי התוכניות, לכן הוא נדהם מהתגובה של יואב עברון, שלא מניח למשפט "אני לא מספיק כלום" לחלוף מבלי לפרקו לגורמים: למה? מה זאת אומרת אין לך זמן? בוא, נעבור על היום שלך: מתי אתה מגיע למשרד? מה קורה מאחת עשרה? הבוקר זה הזמן הכי טוב לכתיבה! בדיוק כמו השאלות שהציג המנחה שלי, כשעברנו על הלו"ז שלי כדי למצוא את החור ששואב לתוכו את זמני. אבוי! האיטיות, הדחיינות (יש בויקפדיה סעיף על דחיינות באקדמיה!), אני חייבת לעבוד על זה. מחר.

מקנלי ועברון הם שניים מתוך ארבעה מועמדים המתחרים על משרה יוקרתית באוניברסיטה מובילה. המועמדים והסגל האקדמי שמופקד על בחירתם הם השחקנים בהצגה משעשעת-חריפה זו, שניכר שאחורי הקלעים שלה מוכרים היטב לבמאית, מאיה ערד. התפאורה של עולם האקדמיה - העמידה התמידית למבחן והלחץ לפרסם, ההכרה המהממת שיש אחרים טובים לא פחות או הניסיון לגמד את הישגיהם, הגימוד של נשים על-ידי הסביבה או עצמן, המירוץ לפסגת הקביעות - כל אלו הם קרקע מצוינת לעבודת המידות... מי שמכיר את התפאורה הזו ישתעשע אולי קצת יותר, אבל מידות רעות יש ברוך-ה' לכולנו ולכן הספר מתאים לכולם. הכתיבה קלילה ומהנה, ההבטחות בכריכה ל"תובנות חריפות ועצובות ממש כשם שהן משעשעות", להומור ואירוניה - התקיימו במלואן, ורק המשפט בהמשך - "המאבק של כל אחד מאיתנו לחרוג אל מעבר למידותיו ולברוא את עצמו מחדש נדון לכישלון, טראגי כמעט" - עורר את חמתי. זה קשה, זה קשה, זה קשה, אבל אפשרי.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נעמי (לפני 9 חודשים)
תודה חגית אשמח לקרוא את חוות דעתך!
חגית (לפני 9 חודשים)
ביקורת נהדרת, נעמי. אשמח לקרוא בזכותך את הספר.
נעמי (לפני 9 חודשים)
רץ ויוסף תודה רבה, בהחלט כיף של ספר.
יוֹסֵף (לפני 9 חודשים)
נהדר! סקירה טובה לספר טוב שאהבתי.
רץ (לפני 9 חודשים)
ביקורתת מצויינת לספר שאהבתי, מבריק ושנון.
נעמי (לפני 9 חודשים)
בכיף, תודה.
קצר ולעניין (לפני 9 חודשים)
נעמי, תודה. ביקורת מצוינת.
נעמי (לפני 9 חודשים)
בת-יה, תודה! אני כן יכולה להסכים שאדם לא יכול (ולא צריך) לשנות את האופי שלו, אלא להסיט את המידות שנולד איתן לכיוון החיובי שלהם.
מושמוש (לפני 9 חודשים)
מבקר ידוע כתב על הספר באתרו (לא אציין מי כי לדעתי הוא נוטה מעט להגזים בשבחים אם ספר מצליח במכירות): הספר 'שבע מידות רעות' בנוי לתלפיות וכתוב נהדר, אבל לא מאוד מקורי. כלומר לא כול כך מקורי.
בת-יה (לפני 9 חודשים)
נעמי, תודה. אהבתי. ובכל אופן אף אדם לא יכול לחרוג אל מעבר למידותיו,
שהרי אם הצליח לברוא עצמו מחדש כולל הדבר את מידותיו הוא.

שנה טובה ומבורכת.
נעמי (לפני 9 חודשים)
תודה פפריקה, יפעת ויעל.

יפעת - משעשע. בכל אופן, הנושא הזה עולה רק בפרק אחד משבעה.

יעל - לדעתי הדיון אובייקטיבי לגמרי - האם אדם יכול לשנות הרגל שמושרש בטבעו.
לשמחתי אני מאמינה שכן, ושהאדם לא חייב להישאר חמור הפרא הסוחב על גבו את כל המידות הרעות שנולד עמן...

yaelhar (לפני 9 חודשים)
יפה.
והשורה האחרונה? אם זה אפשרי, זה יכול להיכתב, לדעתי, רק בגוף ראשון, יחיד.
יפעת (לפני 9 חודשים)
קניתי פעם ספר על דחיינות. אפילו התחלתי לקרוא אותו, רק דחיתי את המשך הקריאה.
פַּפְּרִיקָה (לפני 9 חודשים)
מסכימה, ועם השורה האחרונה אפילו מסכימה מאוד.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ