ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 5 בספטמבר, 2024
ע"י נתוש
ע"י נתוש
ואוו, מזמן לא התמוגגתי כך מספר!
אם את הספר הקודם קראתי בעצלתיים כי הוא התמתח כמו מסטיק, את הספר הזה הייתי קוראת ברצף בטיסה לניו יורק אילו יכולתי! למרות שזה ממש לא ספר טיסה, אלא ספר שנשאר איתך ימים רבים.
העלילה- על משרת פרופסור באוניברסיטה אמריקנית דיי מכובדת, מתמודדים
ארבעה -
3 אמריקנים וישראלי אחד, מי מהם יזכה במשרה הנכספת? אבל תוך כדי הסופרת מראה לנו את נבכי נפשם לא רק של המועמדים, אלא גם הסובבים אותם, ע"י הצגת 7 "מידות רעות" בדומה ל7 החטאים שבנצרות.כל אחד.ת יכול.ה להזדהות עם כל "מידה רעה" כי למי לא יצא לקנא בקולגה לעבודה שקיבל קידום, שחשבת שהיה מגיע לך... רק לדוגמא.
אני מבינה למה כל כך התמוגגו ממנו כשהספר יצא. פשוט שאפו. רוצו לקרוא אם עוד לא קראתם!
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נתוש
(לפני שנה ו-1 חודשים)
נצחיה
אני מבינה למה את מתכוונת, כי גם אני נוטה להזדהות עם הגיבורים, ובכל זאת אהבתי מאוד את הספר על אף החולשות \ מידות רעות של הגיבורים, אולי בגלל שזה גם קיים בי, ובכולנו...
|
|
|
נתוש
(לפני שנה ו-1 חודשים)
וונדי פן
אני ממליצה על "העלמה מקאזאן", תנסי
|
|
|
נתוש
(לפני שנה ו-1 חודשים)
אפרתי
היא בהחלט חושפת פן נוסף מההגירה לארה"ב , פן שבד"כ מושתק ומוסתר.
פעם בקורס "זרים ותיירים" באוניברסיטה העברית, למדתי שגם אם אדם מתערה לגמרי בארץ שאליה היגר, לעולם לא ירגיש בן המקום, ותמיד בעיני עצמו יהיה המהגר. |
|
|
נתוש
(לפני שנה ו-1 חודשים)
שונרא החתול
זה ממש לא ספר טיסה, זה ספר שאתה חושב עליו במשך היום, מוצא את עצמך באופיים של הדמויות... בכל אופן תודה על ההארה!
|
|
|
נתוש
(לפני שנה ו-1 חודשים)
yaelhar
תודה על ההארה, תיקנתי!
|
|
|
שונרא החתול
(לפני שנה ו-1 חודשים)
הסופרת האהובה עליי by far
תוכלי לקרוא אותו בטיסה אבל זה לחלוטין לא ספר טיסה בשום מובן. וגם לא אף ספר שלה. |
|
|
וונדי פן
(לפני שנה ו-1 חודשים)
זכור לי במיוחד סיפור קצר מתוך אוסף הסיפורים של "המורה לעברית"
שם הדמות הראשית (אישה קרובה לפנסיה כמובן, מרצה באקדמיה כמובן) מתארת את התהליך הכואב של הפיכתה ללא רלוונטית. היא עושה את זה על ידי הכנסת דמות חדשה לחייהם האקדמיים של מרצה ישראלי היפסטר נאור ששונא את ישראל. ואיך כל החנוכיות והפמוטים והקידוש וחגיגות עצמאות עם גמל והגאווה של להיות ישראלית באקדמיה לפני 50 שנה הופכים היום לבושה (לא בצדק כמובן). סיפור מבאס ורלוונטי |
|
|
אפרתי
(לפני שנה ו-1 חודשים)
היא סופרת מאוד טובה. מה שאני בעיקר לוקחת מספריה זו הבדידות הקיומית והזרות הבלתי נתפסת
של קהילת היורדים בעיקר בארצות הברית ובעיקר בקרב אלה באקדמיה, דוקטורים ופרופסורים ישראלים. הם מצידם, ואולי גם מאיה ערד, לא מרגישים את הניכור הזה, אבל אני התמלאתי רחמים. הם חיים במין קהילה לא-קהילה ולצערנו, רק החודשים האחרונים מזכירים גם לאינטלקטואלים ישראלים, שלא חשוב עד כמה יתנתקו מישראל ומיהדות, מישהו ידאג לדחוף אותם בחזרה.
|
|
|
וונדי פן
(לפני שנה ו-1 חודשים)
קראתי את חשד לשיטיון שלה, מאד התרשמתי והתרגשתי.
אחריו ניסיתי עוד כמה שלה, הקסם לא פעל עליי תמיד, המרמור היה כבד ומלא חשיבות עצמית, את חלקם אפילו נטשתי באמצע. מה שכן, היא בהחלט יודעת לכתוב. |
|
|
נצחיה
(לפני שנה ו-1 חודשים)
אוי, זה היה ספר כל כך כואב,
בכל דף ודף ממנו, שאחריו הבנתי שאני לא מתקרבת לספרים של ערד. אני צריכה סופר שאוהב את הדמויות שלו לפני שהוא מכניס אותן למערבולת בלתי אפשרית |
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-1 חודשים)
מסכימה איתך שהספר טוב (בהסתייגות מספריה של ערד)
אבל זה לא ספרה הראשון. הראשון נקרא "מקום אחר ועיר זרה" והוא מעניין מאד - גם בגלל הכתיבה בחרוזים וגם כי אז היא רק התחילה לפתח את הדמויות שלא זוכות מצידה לשום הנחה, רק לסוג של בוז וחשיפת ערוותן, והיו כמה מצבים בהם הדמויות זכו מצידה לכמה דקות של חסד. |
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
