ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 באפריל, 2025
ע"י בר
ע"י בר
מאיה ערד כבר הוכיחה את עצמה מבחינתי בספרה הקודם והיחיד שקראתי "שנים טובות". אחד מהספרים שיותר אהבתי לאחרונה, שהצליחו לחדור אליי ולעורר בי רגש עז.
יש פחד מסוים בלקרוא שוב ספר של סופרת שהרושם הראשוני שלי ממנה היה מעולה. לפני הקריאה עלתה בי תפילה קטנה שהלוואי שגם הפעם אתחבר. שהמסע שלי אל עבר ספריה של מאיה יהיה רומן מתמשך ולא משהו חד פעמי.
הסיפור עוקב אחר חבורת פרופסורים, דוקטורנטים, חוקרים, אנשים שהקדישו את כל חייהם למען העבודה, למען המחקר, ההיסטוריה והמדע. כל אחד מהם מעביר אותנו מסע בין כותלי אוניברסיטת רודוודס בהתמודדות אל מול לחצי העבודה, השאיפות, ההגשמות והוויתורים. היכן נחצה הקו בו נפגשים החיים האישיים עם העבודה? מהי ההקרבה שאנחנו עושים בשביל המקצוע שלנו? והאם בסופו של יום כל זה שווה את זה?
מאיה ערד מכניסה אותנו אל עולמם של אותם החוקרים, אלו הנמצאים בקביעות באוניברסיטה ואלו שמתחרים על משרה נחשקת. כל אחד ואופיו שלו, השאיפה למצוינות, הבטלנות, הקנאה, ההשוואה, הלחץ החרדה. הרי עם משהו מכל אלו אנחנו מגיעים בבסיס שלנו, בגרעין.
עם הגרעין הגולמי הזה ערד צוללת אל תוך נבחי הנפש של הדמויות שלה ונותנת לגיטימציה לכל תחושה שקיימת בבסיס שלנו כבני אדם.
היה לי קצת קשה לסיים את הספר הזה. הוא הגיע אליי בתקופה מפוזרת ולחוצה. ולפעמים ריבוי התיאורים על פרופסורים, מדע ההיסטוריה, דוקטורנט, תאוריית הקוונטים וכדומה... דברים שאין לי אליהם שום קשר בחיי היום יום ואפילו להפך, קצת עשו לי כאב ראש והצליחו לפזר אותי יותר. זה לא אישי זה באמת חלק במוח שלי שמסרב להכיל חלקים ריאליים כאלה. (מסכנה רואת החשבון שלי). למרות זאת אני מאוד מעריכה את הנושא שערד בחרה לכתוב עליו, אבל אני לא יכולה לשקר לעצמי, אותי הוא פשוט פחות מעניין. למזלי מצאתי עניין רב במה שמאיה ערד הכי טובה בו וזה מערכות יחסים בין אנשים ופיצוח מדויק וספציפי של הפסיכולוגיה של הדמויות. המניפולציות שעומדות מאחורי הפעולות והרצון העז לראות ולהיראות.
הרי בסופו של יום מה רוצה אדם? להרגיש מוערך. להרגיש שרואים אותו. שיש מי שמכיר בו על עבודתו הקשה, על הישגיו. מאיה ערד מתארת עולם פנימי עשיר שבו גם מעשים "רעים" נעשים מתוך רצון בסיסי ואנושי לאהבה והערכה.
"הוא לא יכול להתחרות, להימדד כל הזמן, להיות מושווה לאחרים. הוא לא רוצה להיחשב לכישלון רק מפני שבמקרה יש מישהו יותר טוב ממנו."
29 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה
(לפני 5 חודשים)
הנה סופרת שאני לא טורחת לקרוא.
והספר הזה הוא האשם. כתוב טוב או לא כתוב טוב, זה נתון למחלוקת. מה שלא נתון למחלוקת זה שהיא שונאת עד מתעבת כל אחד ואחת מהגיבורים שלה. קשה למצוא ספר כל כך חסר חמלה. |
|
מורי
(לפני חצי שנה)
שלושה ערדים הצטרפו הבוקר לערמות הממתינות לי.
|
|
בר
(לפני חצי שנה)
נתוש- ספר טוב אך לטעמי שנים טובות ותמונות משפחה לוקח בגדול.
מורי- מצפה לקרוא את סקירתך. חני- מעניין, בעיני הכתיבה שלה יכולה לגעת בכולם ואני לא יכולה להצביע על משהו ספציפי שבגינו אוכל לומר שהיא יותר מדברת לנשים. דינה וראובן- אכן. תודה. יעלהר- מסכימה יעל, הספר מעט טרחני. אני דווקא חיבבתי את הדמויות בגלל חוסר השלמות מעורר האנטגוניזם שבהן. |
|
yaelhar
(לפני חצי שנה)
גם אם הנושא פחות מעניין אותך - אני חושבת שהאשם גם בערד.
הספר הזה מדגים גם את יכולת הכתיבה שלה וגם את עיצוב הדמויות ברמת המיאוס הכי גבוהה שלה. הוא קיבל ממני 4 כוכבים - למעשה 3.5 שעוגלו למעלה - בזכות הכתיבה. וגם בזכות היכולת שלה לגרום הרגשת אשמה אצל קוראיה, שאינם מצליחים לחבב אף אחת מדמויותיה. |
|
dina
(לפני חצי שנה)
ספר מצוין של ערד.
|
|
חני
(לפני חצי שנה)
אני תוהה אם הכתיבה שלה מדברת יותר לנשים
מאשר לגברים. סופרים טובים זה תמיד תענוג. |
|
ראובן
(לפני חצי שנה)
סופרת טובה ובעלת איכויות
|
|
מורי
(לפני חצי שנה)
בהחלט מתכנן לקרוא אותו.
|
|
נתוש
(לפני חצי שנה)
אחד הספרים הטובים של מאיה ערד
|
29 הקוראים שאהבו את הביקורת