ביקורת ספרותית על לפני שאפול - מהעולם האמיתי # מאת לורן אוליבר
ספר מעולה

---

סמנתה קינגסטון היא מהבנות שהייתי מתעבת בבית הספר אם היינו לומדות יחד באחד.
היא והחבורה שלה אפילו לא מזכירות לי את אותן בנות שנהגו לעשות חרם על החלשות ביסודי- הן פשוט אותן הבנות האלה. עד כדי כך שהייתי יכולה לחבר לאלודי פרצוף אחד משלהן ולאלי אחד ובמיוחד ללינדזי. היא הגרועה ביותר.
עם סמנתה עוד יש לי מערבולת של רגשות. הרי היא לגמרי אחת מהן, אבל באותו הזמן היא גם לא. וזה אפילו יותר נורא.
אני יכולה להשלים עם השוני הברור בין החבורה מהספר לבין החבורה מבית הספר שלי בעיקר בגלל פער הגיליים.
הן מעשנות- הן לא. הן בעלות רישיון- הן לא. הן יוצאות למסיבות מופרעות- השיא שלהן הוא ללכת לקנות ממתקים אחרי בית הספר. להן יש זוגיות- הן חושבות שיש בנים שממש שמים לב אליהן. (הם לא היו שמים לב).
במשך כל הספר הרגשתי את הדימיון. ומאחר ששנאתי את חברותיי הסנוביות לכיתה עד עימקי נשמתי, הצלחתי לשנוא גם את החבורה של סמנתה.
שנאתי את לינדזי, הסנובית שחייה בספר (תרתי משמע) שהיא מלכת בית הספר. למרות שבאיזה שהוא מקום היא הייתה כזאת. וזה רק העצים את הכעס שלי כלפיה.
שנאתי את רוב. שהיה דפוק מושלם. חיי בספר (תרתי משמע) שכול הבנות מאוהבות בו. והעובדה שזה היה נכון רק גרמה לו להיות דפוק עוד יותר.
ושנאתי את סמנתה. על כך שהזכירה לי אותי אך באותו הזמן גם את ההפך הגמור מימני. וזה בטח מאחר שהיו לי תקופות טובות יותר מתקופות חשוכות יותר וסמנתה עברה את אותן התקופות בערך ב7 ימים בלבד.

כשאני אומרת שאני שונאת את כל אותם הדברים האלה, אני לא אומרת במילים אחרות שהייתי רוצה שהיו אחרת. הרי כל אותם הדברים נמצאים בדיוק איפה שהם אמורים להיות, בזמן שהם אמורים להיות ובתוך האנשים שהם צריכים להיות. הם הופכים את הספר למה שהוא ובסופו של דבר אהבתי את מה שקראתי.
כנראה מפני שלא משנה כמה אנסה להצדיק את הטוב ולהכפיש את הרע- עדין מהנה כל כך לקרוא ספר נוער עם דמויות שכולנו מכירים- שטחיות, מרשעות, תמימות, מסכנות, חתיכות וכאלה שבעיקר עפות על עצמן יתר על המידה.
לעולם לא אדע למה זה מהנה כל כך, אולי מאחר שתמיד כולם מגלים את הטוב בסוף. מחשבים את המסלול מחדש וחוברים לחבר'ה הטובים. או הופכים לחבר'ה הטובים בעצמם.

אחרי הכל- אהבתי נורא.
אהבתי את הקונצפט הנערי, השובבי, האידיוטי והפשוט- של הספר, הכתיבה והדמויות.
אהבתי את האישיות השונה והיחודיות של סמנתה. שלא הזכירה לי אף דמות אחרת מאף ספר אחר. (מה שקורה לפעמים) היא הייתה נשמה טובה שכלואה בתוך גוף של נערה מקולקלת. והיא הצליחה להתגבר על עצמה בכל פעם מחדש.
אהבתי את קנט. שהיה פשוט מקסים. ורק רציתי לדעת איך זה מרגיש להביט בו באור הירח.
אהבתי את יום הקופידון. שהיה אידיוטי לחלוטין אבל משגע באותו הזמן.
אהבתי את הרעיון שניתנה לסמנתה הזדמנות לחוות את יומה האחרון שוב ושוב. אהבתי את המקוריות, אהבתי את הרגש, אהבתי את השפה, אהבתי את התיאורים, אהבתי את השיחות.
ספר מרגש. כתוב לעינין. בגובה העיניים עם משפטים מוחצים מידי פעם. שגורם לחשוב על החיים בזוית אחרת.
(וששנאתי את הסוף. שהיה לא צפוי בכלל)

אני מנסה לחבר את מילות הסיום אבל כושלת- לא סתמי או סתומה או סיוט. רק סייקס. תקוללי.

» ביקורות נוספות של בת מלך
» ביקורות נוספות על לפני שאפול - מהעולם האמיתי #